1, אֹכֵל, ש"ז, לנק' אוכֶלֶת, מ"ר אוֹכְלִים, אוֹכְלוֹת, – כנוי למי שאוֹכֵל הרבה, Fresser; glutón manger, להאריה: ויאמר להם (שמשון להפלשתים) מֵהָאֹכֵל2 יצא מאכל ומעז יצא מתוק (שופט' יד יד).  לתולעת או כנמה המשחתת התבואה, הגפן, וכדומה: וגערתי לכם בָּאֹכֵל2 ולא ישחת לכם את פרי האדמה ולא תשכל לכם הגפן בשדה (מלא' ג יא).