אִזֵּר

פ״י, — אִזֵּר זיק, הוציא אש מעץ, אבן, anzünden; allumer; to light: אש מְאַזְּרֵי1 זיקות לכו באור אשכם ובזיקות בערתם (ישע׳ נ יא).



1 ) ריב״ג: מאזרי זיקות הוא כמו קודחי אש והראיה על זה אמרו ובזיקות בערתם וכאלו מאזרי בענין מבערי. ע״כ. וכן אבו זכריה בן בלעם: מאזרי זיקות פי מעני קודחי, אי יקדחון אלשרר. ע״כ. ור״ל, מאזרי במשמעת קודחי, ר״ל יקדחו הניצוצות, וכן ר״ש פרחון: מאזרי זיקות פי׳ מבערי לפידים. ע״כ. וכן רד״ק: ומוציאי אש מן העצים ומן האבנים יקראו מאזרי זיקות. ע״כ. ואעפ״י שרסע״ג מתרגם קצת במשמעה אחרת: מד׳ רי אלשרר, וסובר מאזרי כמו מזָרֵי, ורוב החדשים  סוברים כי במקום מאזרי צ״ל מאירי כמו בתרגום הסורי, אעפי״כ לנו דעתן של רבי לשוננו הנזכרים למעלה היא המכרעת, ששרש זה משמש בעבר׳ במשמעת הוצאת זיקים.

חיפוש במילון: