*1, פ"י, — חבר בפרט בתפירה, zusammennähen; coudre; sew together : והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין (סנה' ז ה). על כל המתים הוא (האבל) שולל (את הקרע) לאחר שבעה ומאחה לאחר שלשים (ירוש' מו"ק ג פב:). תנו רבנן רשאי (האבל) להופכו (את הקרע) למטה ולאחותו רשב"א אוסר לאחותו (בבלי שם כו:). כל שיאחהו (את הקרע) כל צרכו (שמחות ט). — ובהשאלה: זה אברהם שאיחה את כל באי העולם בר קפרא אמר בזה שהוא מאחה את הקרע (מד"ר בראש' לט). — ואמר הפיטן: עונות מוחה, עבדות מְאַחֶה, עבודות מַנחה (אשא דעי, מוס' א ר"ה). 

— פָעו', *אָחוּי, אֲחוּיִים, — מאוחדים: לפיכך עתיד לקראם אחותי שיהיו אחויים אצלו (מד"ר במד' יג). — ואמר הפיטן: צמד שעירים שׂם (בביהמ"ק) מהון עדה, צמודים אֲחוּיִם שוים בתאר ובקומה (עבודה, אמיץ כח). 

— נִפע', °נֶאֱחָה, — שאחו אותו, ובהשאלה, שאחדו אותו, שאחד את עצמו: חֻשבה כהיום זכרה לְהֵאָחוֹת (אבן חוג, א ר"ה). זכיתם לתורה באהב לְהֵאָחוֹת (קרוב' ב שבוע', אורח חיים).

— נִתפע', *נִתְאַחֵה, — א) נתחבר על ידי תפירה, zusammengenäht sein; être cousu ensemble; be sewn together : ואלו קרעין שאין מתאחין הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו תורה וכו' (מו"ק כו.). מת אביו וקרע מת בנו והוסיף תחתון מתאחה עליון אינו מתאחה (שם:). הלוקח חלוק קרוע מחבירו אינו רשאי לאחותו אלא א"כ הוא יודע שהוא מן הקרעים המתאחין (מס' שמחות ט). ואני אם מתאחות ב' אבנים זו לזו יודע שאינו יוצא הימני פסולת (מד"ר בראש' סח). — ב) נתחבר ונדבק על ידי צמיחה וגידול וכדומה, zusammenwachsen; se joindre; grow together : נוטל הוא אדם מעה אחת מפיטמו של אבטיח ומעה אחת מפיטמו של תפוח ונותנן לתוך גומא אחת והן מתאחין ונעשין כלאים (ירוש' כלא' א כז:). כיצד הוא בודק (את הדלועים אם הקשו או אין) רבי יוסי בן חנינה אומר עוקצו אם נתאחה אסור (לקיימם בשביעית כי זה סימן שעוד לא הוקשו) ואם לאו מותר (שם שבי' ב לד.). ילדה (נטיעה) שספקה לזקנה וכו' שמא השרישה הילדה עד שלא תתאחה מן (עם) הזקנה וכו' דר' יהודה אמר מתאחה היא עד שלא תשריש (שם ערלה א ג.) . — ובהשאלה במשמעת נעשו אחים: שנתאחו (ישראל) לי במצרים בשתי מצות (מד"ר שה"ש, אני ישנה). — ואמר הפיטן: צפה בעלבון אנוחים, תומכים עליך ובך מתאחים (סליח' יום א', איך נפתח פה).