אֶחָד

1, ולפעמים אַחַד2, ש"ז ות"ז, סמי' אַחַד3, מ"ר אֲחָדִים, — שֵם המספר הראשון מכל המספרים, ein, einer; un;one : אֶחָד, שנים, שְׁלשָׁה, ארבעה. — ויגדר מספר דברים ממין זכר ויבוא לרוב אחרי השם הנגדר בו, איש אֶחָד, דָבָר אֶחָד, וישמש במשמעות האלה: א)  אחד ולא שנים, ולא שלשה, וכו', nur ein; seulement un; only one: ומאת  עדת בני ישראל יקח (אהרן) שני שעירי עזים לחטאת ואיל אֶחָד לעלה (ויקר' טז ה).  ויבאו (המרגלים) עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אֶחָד וישאהו במוט בשנים (במד' יג כג ).  על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אֶחָד (דבר' יז ו).  ולקחתי המלוכה מיד בנו (של דוד) ונתתיה לך את עשרת השבטים ולבנו אתן שבט אֶחָד (מ"א יא לה-לו). — וגם אַחַד: ואני נתתי לך שכם אַחַד על אחיך (בראש' מח כב).  ויעברו את הירדן עד אור הבקר עד אַחַד לא נעדר אשר לא עבר (ש"ב יז כב).  ודבר חד את אַחַד (יחזק' לג ל).  לְאַחַד קראתי נעם וּלְאַחַד קראתי חבלים (זכר' יא ז).  לְאַחַד מבני הנביאים (מ"ב ט א). — ובצרוף עם המספר עשרה, אַחַד עָשָׂר: הנה חלמתי חלום והנה השמש והירח וְאַחַד עָשָׂר כוכבים משתחוים לי (בראש' לז ט). — ועם מספרי העשרות, אֶחָד ועשרים, אֶחָד ושלשים, ועם ה הידיעה לפניו: עד יום הָאֶחָד ועשרים (שמות יב יח). — וגם *אחרי העשרות: מי שגזר שתי גזירות מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד ואת השניה יום ששים ואחד (נזיר ג ב). — ב)  לא מחֻלק, nicht geteilt; non divisé; not divided: ונתנו את בנתינו לכם ואת בנתיכם נקח לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אֶחָד (בראש' לד טז). וחברת את האהל והיה אֶחָד (שמות כו יא).  ויחבר את היריעת אחת אל אחת בקרסים והיה המשכן אֶחָד (שם לו יג).  ויעמדו המים הירדים מלמעלה קמו נד אֶחָד (יהוש' ג טז).  הנה אני לקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חברו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אֶחָד (יחזק' לז יט). ועשיתי אותם (את כל ישראל) לגוי אֶחָד בארץ בהרי ישראל ומלך אֶחָד יהיה לכלם למלך ולא יהיה עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות (שם שם כב). — ג)  אותו בעצמו, derselbe; le même; the same : למה אשכל גם שניהם יום אֶחָד (בראש' כז מה ), ר"ל באותו היום בעצמו.  ויחלמו חלום שניהם (המשקה והאופה של פרעה) איש חלמו בלילה אֶחָד (שם מ ה).  וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אֶחָד (שם מא כב).  משפט אֶחָד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה (ויקר' כד כב).  וזה לך האות אשר יבא אל שני בניך אל חפני ופינחס ביום אֶחָד ימותו שניהם (ש"א ב לד).  בי אדני אני והאשה הזאת ישבת בבית אֶחָד (מ"א ג יז).  כזאת עשה (שלמה) את עשר המכנות וכו' קצב אֶחָד לכלהנה (שם ז לז).  החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם אני שמקרה אֶחָד יקרה את כלם (קהל' ב יד).  — ד)  עם לֵב, פֶּה, קוֹל, שְׁכֶם, בענין הסכמת רבים כאלו היה להם לכלם לֵב וכו' אֶחָד, einträchtig; unanime; unanimous : ויען כל העם קול אֶחָד ויאמרו כל הדברים אשר דבר יי' נעשה (שמות כד ג).  הנה נא דברי הנביאים פה אֶחָד טוב אל המלך (מ"א כב יג).  כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' לעבדו שכם אֶחָד (צפנ' ג ט).  לתת להם (להעם) לב אֶחָד לעשות מצות המלך והשרים (דהי"ב ל יב). — ה)  דבר שלא סֻפּר עדין אדותיו, ein...; un...; a : ויהי איש אֶחָד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח (שופט' יג ב).  ויהי איש אֶחָד מן הרמתים צופים (ש"א א א).  וירא איש אֶחָד ויגד ליואב (ש"ב יח י).  ונביא אֶחָד זקן ישב בבית אל ויבוא בנו ויספר לו את כל המעשה  (מ"א יג יא).  ויבא אתי אל פתח החצר ואראה והנה חר אֶחָד בקיר ויאמר אלי בן אדם חתר נא בקיר ואחתר בקיר והנה פתח אֶחָד (יחזק' ח ז-ח).  ואשא את עיני וארא והנה איש אֶחָד לבוש בדים ומתניו חגרים בכתם אופז (דני' י ה).  פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום (אבות ו ט). — ותבוא במשמעה זו המלה אֶחָד גם לפני השם הנגדר בה ויאמרו אֶחָד דבר:  ואשמעה אֶחָד קדוש מדבר ויאמר אֶחָד קדוש לפלמוני המדבר (דני' ח יג).  — ו)  יחיד מבין רבים, כשאין המספר מתכון ביחוד לאיזה מהם,irgendeiner; quelque; some one : ויאמר דוד אל לבו עתה אספה יום אֶחָד ביד שאול (ש"א כז א).  וישכב (אליהו) ויישן תחת רתם אֶחָד (מ"א יט ה).  ויקרא מלך ישראל אל סריס אֶחָד ויאמר מהרה מיכיהו בן ימלה (שם כב ט). —  ויש שיאמרו במשמעה זו בפרוש אֶחָד מן: גאולה תהיה לו אֶחָד מאחיו יגאלנו (ויקר' כה מח).  אֶחָד מִן החמשים מן האדם (במדב' לא מז).  ויען אֶחָד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ש"א טז יח).  ולאביגיל אשת נבל הגיד נער אֶחָד מהנערים לאמר (שם כה יד. — ועם ה הידיעה בלבד: ויתנו לנו שנים פרים ויבחרו (נביאי הבעל) להם הפר הָאֶחָד וינתחהו (מ"א יח כג).  ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו ישבים שם לפניך צר ממנו נלכה נא עד הירדן וכו' ויאמר לכו ויאמר הָאֶחָד הואל נא ולך את עבדיך (מ"ב ו א-ג).  ויגזרו העצים ויהי הָאֶחָד מפיל הקורה (שם שם ד-ה).  — ובמשמעה זו בפרט ישמש אַחַד: ויאמר יי' אלהים הן האדם היה כְּאַחַד ממנו לדעת טוב ורע (בראש' ג כב).  והובא (המצורע) אל אהרן הכהן או אל אַחַד מבניו (ויקר' יג ב).  כי ישבו אחים יחדו ומת אַחַד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר (דבר' כה ה ).  ותשלח איזבל מלאך אל אליהו לאמר כה יעשון אלהים וכה יוספון כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אַחַד מהם (מ"א יט ב). —  ולרוב בסמיכות: ותשלך (הגר) את הילד תחת אַחַד השיחם (בראש' כא טו).  והעלהו שם לעלה  על אַחַד ההרים אשר אמר אליך (שם כב ב).  כמעט שכב אַחַד העם את אשתך (שם כו י.  כי בא אַחַד העם להשחית את המלך (ש"א כו טז).  ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו בְּאַחַד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו (בראש' לז כ).  דן ידין עמו כְּאַחַד שבטי ישראל (שם מט טז).  כי יהיה בך אביון מֵאַחַד אחיך בְּאַחַד שעריך בארצך אשר יי' אלהיך נתן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון (דבר' טו ז).  ויאמר (האיש העובר ארח) לנערו לך ונקרבה בְּאַחַד המקמות ולנו בגבעה או ברמה (שופט' יט יג).  ויאמר אליה שמשון אם יאסרני בשבעה יתרים לחים אשר לא חרבו וחליתי והייתי כְּאַחַד האדם (שם טז ז). ועשהאל קל ברגליו כְּאַחַד הצבים (ש"ב ב יח). ותאמר (מיכל) מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אַחַד הרקים (שם ו כ).  הדבר דברתי את אַחַד שבטי ישראל וכו' לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים (שם ז ז).  ואיך תשיב את פני פחת אַחַד עבדי אדני הקטנים (מ"ב יח כד). — ז) *אֶחָד מ..., במשמ' חלק אחד: וכמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי (קדוש' א א). —  *ואחד ל: נותן לו גירומיו אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים ביבש (ב"ב ה יא). — ח)  כמו ראשון, בפרט בספירת ימי החדש, der Erste; le premier; the first: בעשירי בְּאֶחָד לחדש נראו ראשי ההרים (בראש' ח ה).  ויהי בחדש הראשון בשנה השנית בְּאֶחָד לחדש הוקם המשכן (שמות מ יז).  בשנת שתים לדריוש המלך בחדש הששי ביום אֶחָד לחדש (חגי א א). — ועם מספר החדש אחריו: כי בְּאֶחָד לחדש הראשון הוא יסד המעלה מבבל וּבְאֶחָד לחדש החמישי בא אל ירושלם (עזר' ז ט). —  ט)  *אֶחָד בְּשַׁבָּת, יום הראשון בשבוע,onntag; dimanche; sunday S: כיצד חל להיות באחד בשבת מותר לכבס כל השבת (תענ' כט:). —  לְאֶחָד לָ-, כל אחד ואחד,Jeder; chacun; every one : ויהי ביום הששי לקטו (בני ישראל את המן) לחם משנה שני העמר לָאֶחָד (שמות יו כב).  ויביאו (הנשיאים) את קרבנם לפני יי' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה על שני הנשאים ושור לְאֶחָד (במד' ז ג). —  י) אחרי  שלילה, שום איש, niemand; personne; nobody : אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת ואין אֶחָד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שׂרכם (דני' י כא). —  ומדרך הלשון לאמר הָאֶחָד וְהָאֶחָד, תחת האחד והאחר או והשני: ואת שני בניה (של צפורה אשת משה) אשר שם הָאֶחָד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ושם הָאֶחָד אליעזר (שמות יח ג-ד).  ועשה את הָאֶחָד חטאת ואת הָאֶחָד עלה (במד' ח יב).  הדוד אֶחָד תאנים טבות מאד כתאני הבכרות והדוד אֶחָד תאנים רעות מאד (ירמ' כד ב).  ויצא המשחית ממחנה פלשתים שלשה ראשים הראש אֶחָד יפנה אל דרך עפרה אל ארץ שועל והראש אֶחָד יפנה דרך בית חרון והראש אֶחָד יפנה דרך הגבול (ש"א יג יז-יח). —  וכמו"כ: אין יתרון בו לאחד על האחד (רלב"ג איוב א ב). —  וְאַחַד על ל בראשו: לְאַחַד קראתי נעם וּלְאַחַד קראתי חבלים (זכר' יא ז).  — יא) ויאמרו דבר אֶחָד דבר אֶחָד לְ, ר"ל לכל אחד דבר אחד: איש אֶחָד איש אֶחָד למטה אבתיו תשלחו (במד' יג ב). — יב)  ויאמרו אַחַד אֶחָד, ר"ל כל אחד לבדו, זה אחרי זה: והיה ביום ההוא יחבט יי' משבלת הנהר עד נחל מצרים ואתם תלקטו לְאַחַד אֶחָד בני ישראל (ישע' כז יב).  ומעמידן אחד אחד ממקומו (מכי' בא יג).  כדי שיתבאר לנו מדבריהם מה שנתיחד בו אחד אחד מהם (רלב"ג, הקד' איוב). — יג)  *כָּל אֶחָד, כָּל אֶחָד וְאֶחָד, ר"ל כל אחד בפני עצמו,Jedermann; chacun; every one : היו יושבין לאכול כל אחד ואחד מברך לעצמו הסבו אחד מברך לכולן (ברכ' ו ו). ישבו לאכול אעפ"י שכל אחד ואחד אוכל מככרו (גמ' שם מב:).  — ואחרי אין: שאין כל אחד ואחד מישראל שלא העלה עמו (ממצרים) תשעים חמורים טעונין כסף וזהב (מכיל' בשלח, עמלק א). —  יד)  כְּאֶחָד, ר"ל יחד,zusammen; ensemble; together : זאב וטלה ירעו כְאֶחָד ואריה כבקר יאכל תבן (ישע' סה כה).  כל הקהל כְּאֶחָד ארבע רבוא אלפים שלש מאות ששים (עזרא ג סד).  כי הטהרו הכהנים והלוים כְּאֶחָד (שם ו כ). —  ובתו"מ: המקדש לשנים כאחד4 (פרה ז ג). רואה את החדר ואת העליה כאחד (בכור' ז ב). שתי אכילות כאחד (ספרא ויקר' יא, נפש לרבות). —  יה)  בְּאֶחָד, הוא בְּאֶחָד ר"ל עומד על דעתו, קורא קול אחד: מצות שפתיו ולא אמיש מחקי צפנתי אמרי פיו והוא בְאֶחָד5 ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש (איוב כג יב-יג). — ובמשמ' זו רוב שמושו בהספרות החדשה. —  יו) *אֶחָד... וְאֶחָד... ר"ל אין הפרש, ohne Unterschied; sans différence; without difference : בבית הכנסת אחד מרובים ואחד מועטים אומר ברכו (ברכ' ז ב).  נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו (שבת ב א).  מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשנייה אחד שהוא בן תשע שנים ויום א' ואחד שהוא בן עשרים שנה (יבמ' י ט).  מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקבות (שם ח ג).  וכל מצוֹת האב על הבן אחד אנשים ואחד נשים חייבין וכו' וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמה בין שלא הזמן גרמה אחד אנשים ואחד נשים חייבין (קדוש' א ז).  ר' יהודה אומר אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט וכו' וחכ"א אחד זה ואחד זה צריכין לזכות (נדר' ה ה). אחד הלוקח ואחד המוכר יש להן אונאה (ב"מ ד ד).  ובכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש (שם ח ו).  לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות אחד גפנים ואחד כל אילן (ב"מ ב יב).  המחלק נכסיו על פיו ר"א אומר אחד בריא ואחד מסוכן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר (שם ט ז)אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה (סנה' ד א). אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטלה (שם ה ב)אחד הנכנס לעזרה ואחד הנכנס לתוספת העזרה (שבוע' ב ב).  אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט (מכות ב ו).  אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח (זבח' יא ז). אחד המקדיש את נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו (ערכ' ו ה). אחד כלים גדולים ואחד כלים קטנים (מקוא' ד א). אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים (ברכ' ה:). אחד הצועק ואחד הנצעק (ב"ק צג.). — ויתר משני אחד: כל הנשים לא תתארסו ולא תנשאו עד שיהו להן ג' חדשים אחד בתולות ואחד בעולות אחד גרושות ואחד אלמנות ואחד נשואות ואחד ארוסות (יבמ' ד י).  אחד הבונה ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד שניתן לו במתנה (סוט' ח ב). אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב וכו' (שם). אחד העובד ואחד הזובח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה ואחד המקבלו עליו לאלוה (סנה' ז ו). אחד דברים של עצמו ואחד דברים של אחרים ואחד דברים שיש בהן ממש ואחד דברים שאין בהן ממש (שבוע' ג ה). אחד הבאה מן הקציר ואחד הבאה מן הזיתים ואחד הבאה ממדינת הים  (עדי' א יב). אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים ואחד שעבר ממשיחתו מחזירין את הרוצח (מכות ב ו). אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות יש בהן חובת מצוה למקום (יומ' יא.). — ויאמרו כמו כן אחד כ...: אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום (אבות ב ט). — יז)  *כשם עצם: החונק את אחד בשוק (ב"ב י ח). — וְאֶחָד שֶׁ: למה הדבר דומה לאחד שהיה מתאוה לבנים (מכיל' בא טז).  הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב (שם).  למה הדבר דומה לאחד שאמר לעבדו צא והבא לי דג  (שם, בשלח ב א).

ומ"ר אחדים, — א)  לא רבים, מעטים, einige; quelques; some: ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה וישבת עמו ימים אֲחָדִים עד אשר תשוב חמת אחיך (בראש' כז מג-מד).  ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אֲחָדִים באהבתו אתה (שם כט כ). — ב)  אותם בעצמם, דומים, dieselben; les mêmes; the same: ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אֲחָדִים (שם יא א).  — ג)  דברים רבים שיהיו אחד, zu Einem geeinigt; plusieurs choses unies; united together: וקרב אתם (את שני העצים) אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לַאֲחָדִים בידך (יחזק' לז יז). —  ד)  °המדרגה הראשֹׁנה בהמספרים, אֲחָדִים, עשרות, מאות;  בסך שלש מאות חמש וששים יש חמשה אחדים שש עשרות ושלש מאות: הוא ראשון לאחדים (סהל בן תמים, פי' יציר', ש"ש לדוקס).   והנה מפאה אחרת האחדים תשעה כי עשרה תחלת כלל והאחד אינו מספר (ראב"ע, יסוד מורא יא).  וכאשר תחבר האחדים (יעלה) מאה וששים וחמש (שם).  והזכיר עשר בעבור היותו סך חשבון כי הוא סוף האחדים וראש העשרות (הוא, במד' יד כב).  ונתן האחדים והעשרות והמאות (עמנ' ט).  שיכוונו ציוניהם לעמד לפי סדר מעלותיהם אחדים תחת אחדים עשרות תחת עשרות (תז"ז, יסודי חכמת השעור).  — וסמי': ולבך מאמין הרבוי אם תאמין שיחודו כשאר אחדי העולם (רש"ט פלקיירא, אגר' הויכוח 9).  — ובחשבון: ותכה אחדי המכה על אחדי המוכה (עובר לסוחר ג ח). — ולנק' אֲחָדוֹת: והנה על דרך סברה נאמר בעד נקבות אחדות ולא אחתות (צחות, שער השמות).  כי אין הבדל בין הרעות אשר לצדיקים ובין הרעות אשר לרשעים אבל הן אחדות במין (רלב"ג איוב י).  — ה)  °בלשון המסחר, מוכר לאחדים, ר"ל בכמויות קטנות, im Einzelnen; en détail; in detail.



1 בערבית אַחד, וַאחד أحد  وَاحد,בארמית וסורית חד,באשורית אדו, ולנק' אחדת.

2 לא מצאו החכמים טעם מספיק לשנוי הנקוד הזה במוכרת, וראב"ע (יסוד מספר) אמר: במקום שהוא מוכרת בטעם הענין או במוכרת על דרך מקרה שהוא האתנח וסוף פסוק, אמר אֶחָד.  אבל גם זה אינו מספיק, כי יש אַחַד במוכרת גם בטעם הענין ובטעם הנגינה.

3 במקום אֲחַד שהיה ראוי;  לפי דעת קניג התרשלות הלשון מפני רוב השמוש ומפני הדמיון עם המוכרת.

4 כך במשניות עם גוף פרוש הרמב"ם.

5 רש"י מפרש: לפי שהוא יחיד בעולם, ולדעתו הסכימו קצת מפרשים חדשים.  ראב"ע אמר כי לא יכול לגלות הסוד שבפסוק זה.  אך הרלב"ג מפרש: והוא כאשר היה בענין אחד ומי ישיבנו ממנו והנה לא ישתנה רצונו.  וכן מצודת דוד: ועם כי נגלה לפניו יושר דרכי עכ"ז הוא בדעה אחת ולא יאבה להסיר מעלי היסורים.  ע"כ.  ועפ"י פרוש זה פשט השמוש בו בספרותנו במשמעה זו.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים