1, כמעט בכ"מ עם מקף2 אחריו, אבל גם בלי מקף כן.  במליצה אֱלֵי3 עם כנ' אֵלֵי, ובהפס' אֵלֶָי, אֵלֶיךָ, אֵלַיִךְ, ובהפס' אֵלָיִךְ, אֵלָיו, אֵלָי, אַלֶיהָ, אֵלֵינוּ, אֲלֵיכֶם4, אֲלֵיכֶן, אֲלֵיהֶם5, ובמליצה אֵלֵימוֹ, אֲלֵיהֶן6.

א) מלת היחס, — א) התנועה והעתקה ממקום למקום, Präpos. zu, gegen; prépos. à, vers; to, towards : בפרט אחרי הפעלים בוא, ברח, הלך, ירד, עלה, רָץ, שוב: — ויבאו (הבהמות והחיות) אֶל-נח אֶל-התבה שנים שנים בראש' ז יה.  ויבאו (אברהם ויצחק) אֶל-המקום אשר אמר לו האלהים שם כב ט.  ותבאנה (בנות כהן מדין) אֶל-רעואל אביהן שמות כ יט.  וישבע (אלהים) לבלתי עברי את הירדן ולבלתי בא אֶל-הארץ הטובה דבר' ד כא.  לך לך מארצך וכו' אֶל-הארץ אשר אראך בראש' יב א.  לך נא אֶל-הצאן שם כז ט.  וילכו אֶל-המארב יהושע ח ט.  אֶל-גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל שה"ש ו יא.  ומשה עלה אֶל-האלהים שמות יט ג.  ואליהו עלה אֶל-ראש הכרמל מ"א יח מב.  ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אֶל-משפחתו ואֶל-אחזת אבתיו ישוב ויקרא כה מא.  שבתי אֶל-ציון זכר' ח ג.  שובי בתולת ישראל שבי אֶל-עריך אלה ירמ' לא כא.  ברח לך אֶל-לבן אחי בראש' כז מג.  ויהי בברח אביתר בן אחימלך אֶל-דוד קעילה ש"א כג ו.  וירץ לבן אֶל-האיש החוצה בראש' כד כט.  אֶל מחוץ, אֶל מבית, אֶל מתחת, אֶל אשר, אֶל אחרי, אֶל בין: והוציא את כל הפר אֶל-מחוץ למחנה ויקר' ד יב.  הוציאו אתה אֶל-מבית לשדרת מ"ב יא יה.  ולקחו אבנים אחרות והביאו אֶל-תחת האבנים ויקר' יד מב.  ויבאו הכהנים את ארון ברית ה' אֶל-מקומו וכו' אֶל תחת כנפי הכרובים מ"א ח ו.  נחה את העם אֶל-אשר דברתי לך שמות לב לד.  סב אֶל-אחרי מ"ב ט יח.  ויתן צמרתו אאל-בין עבותים יחזק' לא י. — ובכנ': בא אֵלַי העבד העברי בראש' לט יז.  רדה אֵלַי אל תעמד שם מה ט.  ויעף אֵלַי אחד מן השרפים ישעיה ו ו, — ובהפס': ויאמר אֲלֵהֶם יצחק מדוע באתם אֵלָי בראש' כו כז. — שנים מכל יבאו אֵלֶיךָ להחיות שם ו כ.  הַאֶל אדניך וְאֵלָיךְ שלחני אדני ישע' לו יב.  והלכו אֵלַיִךְ שחוח בני מעניך שם ס יד.  וידעת כי ה' צבאות שלחני אֵלָיִךְ זכר' ב יה.  ותבא אֵלָיו היונה בראש' ח יא.  ונגשה יבמתו אֵלָיו דבר' כה ט.  ואבימלך לא קרב אֵלֶיהָ בראש' כ ד.  ונקוו אֵלֶיהָ כל הגוים ירמ' ג יז.  עלה אֵלֵינוּ מהרה והושיעה לנו ועזרנו כי נקבצו אֵלֵינוּ כל מלכי האמרי יהוש' י ו.  כי על כן שלח (ירמיהו) אֵלֵינוּ בבל לאמר ארכה היא ירמ' כט כח.  ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אֲלֵיכֶם בראש' כב ה.  וזר לא יקרב אֲלֵיכֶם במד' יח ד.  לכה ואשלחך אֲלֵיהֶם בראש' לז יג.  ובטרם יקרב אֲלֵיהֶם ויתנכלו אליו להמיתו שם שם יח .  מי בעל דברים יגש אֲלֵיהֶם שמות כד יד.  בטרם תבוא אֲלֵהֶן המילדת וילדו שמות א יט.  ואת הערים אשר נבא אֲלֵיהֶן דבר' א כב. — אֵלֵימוֹ: אז ידבר אֵלֵימוֹ באפו תהלי' ב ה. — ב) תנועה של פניה גופנית או רוחנית, ולכן עם הפעלים נטה, פנה, שעה, הביט, ראה, נגלה, השתוקק, דבר וכיוצא בזה פעלים של פניה ונטיה וישע ה' אֶל-הבל וְאֶל-מנחתו וְאֶל-קין וְאֶל-מנחתו לא שעה בראש' ד ד-ה.  כי נטה אֶל-אל ידו איוב יה כה.  ויט אֵלֶיהָ אל הדרך בראש' לח יו.  הטה אֵלַי אזנך תהל' לא ג.  ופניתי אֲלֵיכֶם והפריתי אתכם ויקר' כו ט.  כי פנה אֶל-אלהים אחרים דבר' לא יח.  אל תפן אֶל-מנחתם במדב' יו טו. אֶל-כל אשר יפנה ישכיל משלי יז ח.  כי ירא (משה) מהביט אֶל-האלהים שמות ג ו.  וְאֶל-זה אביט אֶל-עני ונכה רוח ישע' סו ב.  הנגלה נגליתי אֶל-בית אביך ש"א ב כז.  קול דמי אחיך צועקים אֵלַי מן האדמה בראש' ד י.  אם צעק יצעק אֵלַי שמע אשמע את צעקתו שמות כב כב.  חסד ומשפט שמור וקוה אֶל-אלהיך תמיד הושע יב ז.  יחל ישראל אֶל-ה' תהל' קל ז.  נכמרו רחמיו אֶל-אחיו בראש' מג ל.  כי הכרבים פרשים כנפים אֶל-מקום הארון מ"א ח ז.  להיות עיניך פתחת אֶל-הבית הזה שם שם כט. — ועם הפעל הכה: הנבא והכה כף אֶל-כף יחזק' כא יט.  וגם אני הכיתי כפי אֶל-כפי שם שם כב. — ועם ספק: לכן ספק אֶל-ירך שם שם יז. — וגם בלי הפעל: פה אֶל-פה אדבר בו במדב' יב ח.  כי ראיתי אלהים פנים אֶל-פנים בראש' לב לא. — ועם שֵם: וְאֶל-אישך תשוקתך שם ג יו.  וְאֵלֶיךָ תשוקתו שם שם ו. — ובהשמטת מושג הנטיה: אין נפשי אֶל העם הזה. — והנני אֶל פלוני, לטובה או לרעה: הנני אליך זדון נאם אדני ה' צבאות ירמ' נ לא. הנני אֵלֶיךָ הר המשחית שם נא כה.  הנני אֵלַיִךְ נאם ה' צבאות והבערתי בעשן רכבה נחום ב יד.  כי הנני אֲלֵיכֶם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם יחזק' לו ט.  ועם זדה: אֶל-ה' זדה אל קדוש ישראל ירמ' נ כט. — ג) קרוב למשמ' עד, להגביל המטרה: צהר תעשה לתבה וְאֶל-אמה תכלנה מלמעלה בראש' ו טז במקור נדפס בראש' ז יח.  כי נגע אֶל-השמים משפטה ונשא עד שחקים ירמ' נא ט. — ד) להורות הוספה: ואשה אֶל-אחותה לא תקח ויקר' יח יח.  נשא לבבנו אֶל-כפים אֶל-אל בשמים איכה ג מא. — ה) תורה הסבה, הכונה של מעשה מהמעשים: ויאמר ה' (הרעב בא) אֶל-שאול וְאֶל-בית הדמים ש"ב כא א.  אשת ירבעם באה לדרש דבר מעמך אֶל-בנה כי חולה הוא מ"א יד ה.  בנות ישראל אֶל-שאול  בכינה ש"ב א כב.  אֶל-הנער הזה התפללתי ש"א א כז.  — וילך אֶל-נפשו מ"א יט ג.  וינוסו אֶל-נַפְשָם מ"ב ז ז.

ב) ישמש קצת כמשמעת אצל, ותורה מקום הפעולה בלי תנועה שמה, an, bei; près de, à; near, at : ויברך (אליעזר) הגמלים מחוץ לעיר אֶל-באר המים בראש' כד יא.  ויהי הם ישבים אֶל-השלחן מ"א יג כ.  ופלשתים עמדים אֶל-ההר מזה וישראל עמדים אֶל-ההר מזה ש"א יז ג.  וימל (יהושע) את בני ישראל אֶל-גבעת הערלות יהוש' ה ג.  כי אם אֶל-המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם תזבח את הפסח בערב דבר' יו ו.  אֶל-כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא בראש' כ יג.  אין לחם חול אֶל-תחת ידי ש"א כא ה.

ג) *עם מֵ, מֵאֵלַי, מֵאֵלָיו, מֵאֵלֶיהָ, ר"ל בלי עזרת אחרים, von selbst; de soi; by itself : והעולה מאליו חייב בערלה ערלה א ב.  כאשר צוה ה' ולא מאלי אני אומר יומא ה:.  אין לי אלא שנתחמץ מאיליו מחמת דבר אחר מנין פסח' כח:.  רב הונא אמר (כי תרנגול שדליל קשור ברגלו ושבר כלי משלם חצי נזק) כשנקשר (בדליל) מאליו אבל אם קשרו הוא (בעליו) משלם נזק שלם ירוש' ב"ק א ב-ד.  כמה יגיע יגעתי עד שתבא (הברכה) לידי אבל אתה מאיליה היא באה אצלך מד"ר בראש' עח.  הפיל גורלות על השבטים והם מוסרין מאיליהן מד"ר במדבר כא. — ונכח: חכם אתה מֵאֵלֶיך שיר היחוד ליום ג.