1, ש"ז, מ"ר אֵלִים, כנ' אֵלִי. — א) אֱלוֹהַ, Gott; Dieu; God : ויברכהו (מלכי צדק מלך שלם את אברהם) ויאמר ברוך אברם לאֵל עליון קנה שמים וארץ וברוך אֵל עליון אשר מגן צריך בידך (בראשית יד יט-כ). ותקרא (הגר) שם ה' הדבר אליה אתה אֵל ראי (שם יו יג). וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אֵל שדי התהלך לפני והיה תמים (שם יז א). ויקרא (אברהם) שם בשם ה' אֵל עולם (שם כא לג). אנכי ה' אלהיך אֵל קנא (שמות כ ה). ה' ה' אֵל רחום וחנון (שם לד ו). ויצעק משה אל ה' לאמר אֵל נא רפא נא לה (במד' יב יג). ויפלו (ישראל) על פניהם ויאמרו אֵל אלהי הרוחת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף (שם יו כב). מה אקב לא קבה אֵל ומה אזעם לא זעם ה' (שם כג ח). לא איש אֵל ויכזב ובן אדם ויתנחם (שם שם יט). אֵל מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו (שם שם כב). כי אֵל אנכי ולא איש (הוש' יא ט). מי אֵל כמוך נשא עון (מיכ' ז יח). אֵל קנוא ונקם ה' (נחו' א ב). הלא אֵל אחד בראנו (מלאכי ב י). ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אֵל ארים כסאי (ישע' יד יג). ומצרים אדם ולא אֵל וסוסיהם בשר ולא רוח (שם לא ג). למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אֵל ואחרי לא יהיה (שם מג י). השמים מספרים כבוד אֵל ומעשי ידיו מגיד הרקיע (תהל' יט ב). ויאמרו (הרשעים) איכה ידע אֵל ויש דעה בעליון (שם עג יא). וידברו באלהים אמרו היוכל אֵל לערך שלחן במדבר (שם עח יט). אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אֵל אחפץ (איוב יג ג). ירעם אֵל בקולו נפלאות (שם לז ה). האזינה זאת איוב עמד והתבנן במקור נדפס 'והתבן' נפלאות אֵל (שם שם יד). — ועם ה הידיעה: אנכי האֵל אלהי אביך (בראש' מו ג). כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים הָאֵל הגדל הגבר והנורא אשר לא ישא פנים (דברי' י יז). כה אמר הָאֵל ה' בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה (ישע' מב ה). הָאֵל תמים דרכו (תהל' יח לא). הָאֵל המאזרני חיל (שם שם לג). — ובכנ' אֵלִי: זה אֵלִי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו (שמות יה ב). הצילני כי אֵלִי אתה (ישע' מד יז). אֵלִי צורי (תהל' יח ג). אֵלִי אֵלִי למה עזבתני (שם כב ב). — ומ"ר אֵלים (אלם): מי כמכה בָּאֵלִם ה' (שמות יה יא). כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אֵלִים (תהל' פט ז). ועשה כרצנו המלך ויתרומם ויתגדל על כל אֵל ועל אֵל אִלִים ידבר נפלאות (דני' יא לו). — ובחבור עם הרים וכדומה, במשמעה של גדולים, עצומים, קדומים: צדקתך כהררי אֵל (תהל' לו ז). כסו הרים צלה (של הגפן) וענפיה ארזי אֵל (שם פ יא). — ודרך הדבור: יש לאל יד פלוני לעשות, ר"ל יש לו היכלת, etw. zu tun die M|acht haben; avoir le pouvir de faire qqch.;have the power to do s.t : יש לְאַל יָדִי לעשות עמכם רע (ברא' לא כט). הוי חשבי און ופעלי רע על משכבותם באור הבקר יעשוה כי יש לְאַל יָדָם (מיכ' ב א). אל תמנע טוב מבעליו בהיות לְאֵל ידך לעשות (משלי ג כז). — °ועם פעל נתן: אלהים נתן לְאֵל יד עבדך (אהבת ציון למפו ו). — ובשלילה: אין לאל ידו, אינו יכול מאומה, ohnmächtig, machtlos sein; être impuissant; be powerless: בניך ובנתיך נתנים לעם אחר ועיניך ראות וכו' וְאֵין לְאֵל ידך (דבר' כח לב). ויש מבנתינו נכבשות ואין לְאֵל ידנוּ (נחמ' ה ה). — ובקללה: האומר יכך האל (תוספת' שבועו' ב יה). — ובברכה: ייטיב לך אל (שם).
1 באשור' אִלֻ, — שם העקרי לאלהים. ובעברית עברה תנועת החירק לתנועת הצירה, כנהוג. וכן יוסף הלוי (REJ X 176), כי הנקוד הקדום היה אִל. וכן בכנענית. בסורית אִיל. אך לא בארמית ולא בערבית. משקל גֵר, זֵד, לֵץ, מֵץ, עֵד, שֵד. — והנה הראשונים גזרו מלה זו מן אֱיָל. אמר ר"י חיוג: ומזה השרש (איל) יש לאל ידי אין לאל ידך, בין האלף והלמד נח נעלם והיא היוד שהוא במלת אֱיָל אֱיָלותי. ע"כ. וכן ר"י בן נגאח: ומהשרש הזה והענין הזה (אֱיָל) האל י"י. וכמו"כ הרד"ק. ואמרו רוב הראשונים כי מזה גם אַיּל, אולי הארץ, וכי מקור הכל הוא השרש אול שהוא משמעתו כח ועזז. אך לגרד וקצת האחרונים מפקפקים במשמ' הכח של שרש אול, ורואים בו משמ' אַול, ראשון, כמו קדמון. אולד סבר כי זה השם נגזר מן השרש אלה, פול דלגרד (במחברת אוריינט' ב', ובמחברת .Uebers), מן אֶל, אלי, במשמ' התשוקה ל... והכונה, העצם שאליו פונה האדם בצרתו. אבל זה, כמו שכבר העירו חוקרים רבים מהאחרונים, מושג יתר מדי דק ומפשט לא בלבד להשמיים הקדמונים, אלא להאדם הקדמון בכלל. וקניג אחרי פלפול גדול החליט כמו כן כי נגזר אֵל מהשרש אלה, במשמעת כח. אחרים גזרו מן ולי وِلَىَ, במשמ' מחסה ומגן. יוסף הלוי גזרו מן יאל, כמו דע מן ידע, ופרושו אולי, כמו בעבר' הואיל או בערב' ואל, בקש מחסה, ועל כל פנים, הוא שם כללי לאלהים. אבל הכנוי אֵל גבור לילד, ומ"ר מזה אֵלי גבורים, וכמו"כ אֵל גוים, צוחים כי תחלת משמ' השם אינו אלהים, אלא עצם נעלה ונשגב בגבורה בכלל.