* 1, תה"פ, —  א) רק, כי אם זה ולא דבר אחר, ולא יותר, nur; seulement; only: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש  (ברכ' ה א).  אם אין שם כהן אלא הוא  (שם ה ד).  אין שואלים את הגשמים אלא סמוך לגשמים  (תענ' א ב).  רבן שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה  (אבו' א יז).  אין להם זה על זה אלא תרעומות  (ב"מ ו א).  לא עבד איוב את הקדוש ברוך הוא אלא מאהבה  (סוטה ה ה).  ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה  (סנהדרין ד ב).  מימיהן לא נחלקו אלא2 על הסמיכה  (תוספתא חגיגה ב ח).  ואין רשף אלא מזיקין  (ברכ' ה.).  רבי שמעון בן יוחאי אומר ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין  (שם).  לא שנו אלא במקום אחר אבל בשנים שלשה מקומות כשר  (סוכה לג.).  ל"ש אלא ענביו שחורות אבל ענביו ירוקות  (שם לג:).  אף על פי שלא נתן אלא שלשה  (סנה' ד:).  מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין מה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים בלבד  (ירוש' שבת ב ד ד).  אמרו לו זקני מדין אין כחו של ישראל אלא בפיו  (מד"ר במד' כ).  לא צויתי אלא מהבהמה שהיא ברשותך  (שם).  ובלי השלילה קודם: א"ר אושעיא משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו א"ל מי גרם לך שתהא מבעטת בי אלא כרשינין שהאכלתיך (שם).  — ב) חוץ מן, ausser; excepté; save: כל המתבשלין זה עם זה מותרין אלא עם הבשר  (תרומ' י יא).  המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני  (גיט' ט א) הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך וכו' הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכהן גדול  (שם שם ב).  טומאה תחתיה (של הכוורת) או בבית או על גבה הכל טמא אלא תוכה  (אהל' ט ב).  כל הבתים מטמאין בנגעים אלא3 של נכרים (גיט' פב:). — ג) במשמעת לכן צריך להפך, vielmehr; plutôt; rather: שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו א"ר יוסי א"ב מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו  (ב"מ ג ד).  בשעה שבקש הקב"ה להחריב את ביהמ"ק אמר כל זמן שאני בתוכו אין אומות העולם נוגעין בו אלא אכבש את עיני ממנו וכו'  (מד"ר איכה, פתיחה).  — ד) ההפך מן הקדם, sondern; mais; but: ולא זו בלבד אלא כל מה שאמרו חכמים (ברכ' א א).  ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה  (אבו' א יז).  קושרין את הלחי לא שיעלה אלא שלא יוסיף  (שבת כג ה).  לא שתיעקר יציאת מצרים מהם אלא שתהא מצרים מוסיף על מלכיות (תוספתא ברכו' א ב).  לא שהן גבורים וחיילותיהן מרובין אלא שמנצחין בפיהן  (שם).  אין כבודו לילך עם אלו אלא עם גדולים מהן  (שם).  ולא לעבור על ד"ת אלא לעשות סייג לתורה (יבמ' צ:).  בני לא תהיו סבורין שאני עושה אתכם כעבד שאדונו מבקש למכור אותו וכו' אלא כך אני מביא עליכן יסורין  (מד"ר דבר' ג).  — ובלי מלות השלילה לא, אין: טועים כל האומרים כן אלא אם יש שם ד"א מעקר גפנים ולגדר  (כלא' ו א).  כי גרים אנחנו לפניך כצל ימינו וכו', והלואי כצילו של כותל או כצילו של אילן אלא כצילו של עוף בשעה שהוא עף  (מ"ר בראש' צו).  — ובפרט עם לא כי: היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך (כתוב' ב א).  זה אומר שורך הזיק (את שורי) וזה אומר לא כי אלא לקה  (ב"ק ג יא).  — ה) רק מפני טעם זה, nur weil; seulement parce que; only because: למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה  (ברכ' ב א).  ערביות יוצאות רעולות ומדיות פרופות וכל אדם (כך ולמה אמרו ערביות וכו') אלא שדברו חכמים בהווה  (שבת ו ו).  כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן וכו'  (שקלים א ד).  אם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה  (ב"ק ה ח).  למה נאמר נופל אלא אפילו הרוג ותלוי באילן לא היו עורפין  (תוספת' סוט' ט א).  ורודף שהיה רודף אחר רודף להציל ושבר כלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור ולא מן הדין אלא שאם אי אתה אומר כן אין לך אדם שמציל את חברו מן הרודף  (ב"ק קיז:).  מה ראה משה להוסיף על שמו של יהושע יוד אלא כלב נטל שכרו מן הארץ וכו' ויהושע נטל שכר עשרה אנשים  (מד"ר במד' טז).  מה ראה זה להתגרות לא כך אמר להם הקב"ה וכו' אלא שהיו בעלי קסמים  (שם כ).  וכי לא היה יכול המלאך לנשוף בו ויצא רוחו וכו' אלא כך אמר לו  (שם). בקש (קין) להטעות את הקב"ה היה צריך לאמר וכו' אלא  אמר לו  (שם).  אלא התחיל מתגאה וכו' אלא אמר לו בלק בן צפור  (שם).  והלא מתחילה נסיך היה וכו' אלא משנהרג סיחון המליכוהו תחתיו  (שם).  בנוהג שבעולם לגיון שמרד במלך חייב מיתה ואלו כפרו בו (באלוהים) ומרדו ואמרו אלה אלהיך ישראל לא היה צריך לכלותם אלא אפילו באותה שעה לא זז מחיבתן  (שם).  בדין הוא שלא אענה אותך שהכעסת אותי אלא שלא לנעול דלת לפני השבים  (מד"ר דברים ב).  — ו) להמעיט ולהגביל את הקודם, allein; seulement; only: כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה (זבח' א א).  כל אמות באמה בת ששה אלא הללו שוחקות והללו עצובות  (עירוב' ג:).  לאדם שהיה מוכר ארגמן והיה מכריז הרי ארגמן הציץ המלך ושמע את קולו קרא אותו ואמר לו מה אתה מוכר אמר לו (המוכר) לא כלום אמר לו (המלך) אני שמעתי את קולך שהיית אומר הרי ארגמן ואתה אומר לא כלום אמר לו (המוכר) מרי אמת ארגמן הוא אלא אצלך אינו כלום (מד"ר דבר' א).  — ז) ולפני פעל במשמ' רק בתנאי זה, בפרט אם כן אחריו, mit dieser Bedingung; à cette condition; with this condition: והבוּר והניר וזרע אחר והקוצר לשחת מפסיק דברי ר"מ וחכמים אומרים אינו מפסיק אלא אם כן חרש  (פאה ב א).  ואין נאמנין על המבושל אלא אם כן היה לו דבר מועט  (שם ח ד).  גוי שהביא חלילין בשבת לא יספד בהן ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב (שבת כג ד).  כהן הדיוט לא ישא איילונית אלא אם כן יש לו אשה ובנים (יבמ' ו ה).  לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים (שם שם ו).  לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו וכו' אלא א"כ הרחיק מכותל חבירו ג' טפחים (ב"ב ב א).  לא יטיף אדם שמן לא לתוך נר חדש וכו' אלא אם כן קורא שם לתרומת מעשר שבה (תוספתא דמאי ח י).  האומר תנו בית אלמנות לבתי אין נותנין לה אלא אם כן קיבלה עליה שתשב בתוכו  (שם כתוב' יא ז).  לא יספות (הפועל) במלח ואוכל אלא אם כן נתן להם בעל הבית רשות  (שם מעשר' ב יד).  אין ממלאין הימנה (מן אמת המים) בשבת אלא אם כן עשו מחיצה (שם עיר' כו ט).  לא יחפר אדם באר סמוך לבורו של חבירו אלא אם כן הרחיק מכותלו של חבירו שלשה טפחים  (שם ב"ב א א).  אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה תקופה חסרה עד רובו של חדש  (שם סנה' ב ז).  — ח) ואחרי לא עוד, במשמ' עוד יותר; noch mehr; plus que cela; still more: אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה ולא עוד אלא אפילו עבד אפילו שפחה הרי אלו נאמנין  (סוטה ז ב).  כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו  (אבו' ו א)  במקור נדפס 'ערו' ו א'.  ולא עוד אלא אפילו בשביעית  (תוספתא שביעית ב א).  מדור אלמנה שנפל אין היורשין חייבין לבנותו ולא עוד אלא אפי' היא אומרת הניחוני ואבננו משלי אין שומעין לה  (כתוב' קג.).  אמר לו הקב"ה (לאברהם) לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו (של תרח) ליציאתך  (מד"ר ברא' לט).  ולא עוד אלא שכל הנביאים היו במדת רחמים על ישראל ועל אומות העולם  (שם במד' כ בתחלתה).  ולא עוד אלא אף אותן שהטמינו עצמן במערות להרגן רמז הקב"ה להר ורצץ אותן  (שם במד' יט בסוף). — ואחרי לא די: אתה מוצא בשעה שבא בלעם לקלל את ישראל לא דיין שלא קללן אלא בירכן  (שם שמות ז).  — ט) אחרי ומה בין, במשמעת אין דבר כי אם, nichts als dies; rien que cela; nothing but this: ומה בין מחבת ומרחשת אלא שהמרחשת יש לה כסוי  (זבח' ה ז).  מה בין תם למועד אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו ומועד משלם נזק שלם מן העליה (ב"ק א ד).  מה בין שדה אחוזה ובין שדה מקנה אלא שבשדה אחוזה נותן חומש ובשדה מקנה אינו נותן חומש  (ערכין ג ב).  מה בין האולם ולמזבח ולהיכל אלא שבין האולם ולמזבח נכנסים לעבודה ושלא עבודה ולהיכל אין נכנסים אלא לעבודה בלבד  (מד"ר במד' ז). — י) אחרי אילו, במשמעת אבל עכשיו שאין הדבר כך, אבל בהיות ש: ואמר להן אילו זה לפני זריקת דמים וזה לפני זריקת דמים יפה אתם אומרים אלא מצורע לפני זריקת דמים ונזיר לאחר זריקת דמים ולא תעלה לו לימי צרעתו ונזירותו ותעלה לימי צרעתו וטומאתו אמר להן אילו זה לפני ביאת מים וזה לפני ביאת מים יפה אתם אומרים אלא טמא לאחר ביאת מים מצורע לפני ביאת מים  (נזיר ס:).  אילו לאומה אחרת בקש שאקלל כגון בני אברהם ויצחק הייתי יכול אלא יעקב (מד"ר במדב' כ).  אילו אחר היה אומר עתה ידעתי כי גדול ה' וגו' היו אומרים זה אומר עתה ידעתי אלא יתרו שהיה יודע שחזר על כל בתי ע"ז שבעולם ולא מצא בהם ממש ואח"כ בא ונתגייר לזה נאה לאמר עתה ידעתי ד"א אילו אחר היה אומר הבל הבלים היו אומרים זה אין לו פרוטה לאכול והוא אומר הבל הבלים אלא שלמה שכתוב בו ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים לזה נאה לאמר הבל הבלים  (מד"ר דבר' א).  אילו אחר היה אומר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין אלא נבוכדנצר דשמיא יהב בידך והשלט בכולא לזה נאה לומר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין (שם). — יא) חזרה מן הקדם, תקון להקודם: מה לי חסר ומה לי מלא אלא לא שנא  (ברכ' ל:).  אמר לו ר' יוחנן הא אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו וכו' אלא כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין  (שם ה:).  את סבור שמתחת חרוב אחד או שקמה אחת הביאה לו (הקב"ה את חוה לאדה"ר) אלא משקשטה בכ"ד מיני תכשיטין אח"כ הביאה לו (מד"ר ברא' יט).  — יב) להתחלת שאלה וכדומה, במשמ' אם כן הדבר: אלא מעתה לא תפסול בטבול יום אלמה תניא נתנה במכתשת נפסלה בטבול יום  (שבוע' יא.). — יג) כמו אף על פי כן, מכל מקום, dennoch; cependant toutefois; yet, however: א"ל הקב"ה יודע אני (ובאמת אין צריך לשלח מרגלים) אלא אם בקשת שלח לך לעצמך (מד"ר במד' יו). — יד) במשמ' ולכן, ובכן, also; donc; therfore: א"ל המלך (לאוהבו) תדע שאצלך אני סועד אלא לך ותקן לי (מד"ר במד' טו).  אמר לו השומר איני יכול לשומרו כולו לבדי אלא הביא עוד אחרים שישמרו עמי (שם).  לבן מלך שעמד מחליו א"ל פדגוגו ילך בנך לאיסכולי א"ל המלך עדיין לא בא בני בזיוו שנשתנה מחליו אלא יתעדן ויתענג בני כשלשה חדשים במאכל ובמשתה ואח"כ ילך לאיסכולי (שם שה"ש רבה, סמכוני).