1, אֱלֹהַּ, ש"ז, מ"ר אֱלֹהִים, סמי' אֱלֹהֵי, עם ו העטוף ועם בכל באלף נחה, ועם מַ באֱ אחריה: כנ' אֱלֹהַי,     -הֶיךָ, -הֵיכֶם, — העצם למעלה מן הטבע, סבת כל הסבות, יוצר הכל, מחיה ומהוה הכל, Gott; Dieu; God : ויטש (ישרון) אֱלוֹהַּ עשהו וינבל צור ישעתו (דבר' לב יה).  יזבחו לשדים לא אֱלֹהַּ (שם שם יז).  אֱלוֹהַּ מתימן יבוא וקדוש מהר פארן (חבק' ג ג).  היש אֱלוֹהַּ מבלעדי ואין צור בל ידעתי (ישע' מד ח).  כי מי אֱלוֹהַּ מבלעדי ה' (תהל' יח לב).  מלפני אדון חולי ארץ מלפני אֱלוֹהַּ יעקב (שם קיד ז).  כל אמרת אֱלוֹהַּ צרופה מגן הוא לחוסים בו (משלי ל ה).  היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אֱלוֹהַּ ממעל (איוב ג ד).  ועל כל אֱלוֹהַּ לא יבין כי על כל יתגדל (דניאל יא לז=לח).  ואתה אֱלוֹהַּ סליחות חנון ורחום (נחמ' ט יז).  כי לא יוכל כל אֱלוֹהַּ כל גוי וממלכה להציל עמו מידי (דהי"ב לב יה).  ועם וֶ, לֶ, לֵ, מֵ בראש: וֶאֱלוֹהַּ לא ישים תפלה (איוב כד יב).  קרא לֶאֱלוֹהַּ2 ויענהו (שם יב ד).  כי עוד לֶאֱלוֹהַּ מלים (  שם לו ב).  האנוש מֵאֱלוֹהַּ יצדק אם מעשהו יטהר גבר (שם ד יז).  וְלֶאֱלֹהַּ3 מעזים על כנו יכבד וְלֶאֱלוֹהַּ אשר לא ידעהו אבתיו (דני' יא לח). — וכנויים: זו כחו לֵאֱלֹהוֹ (חבקוק א יא).  לפי שהגוים לא אלוהו של זה אלוהו של זה ולא מאכלו של זה כמאכלו של זה (ספרי דבר' שנד).  א"ל (אוה"ע לאברהם) מלך את עלינו נשיא את עלינו אלוה את עלינו א"ל אל יחסר העולם מלכו ואל יחסר העולם אלוהו (מד"ר ברא' מב).  אלוהו של חזקיה גדול מאלהיך (מד"ר אסתר פתיח' ג).

ומ"ר אֱלֹהִים,

א) לאלהיות רבות: כי שם נגלו אליו הָאֱלֹהים (בראש' לה ז).  ויהי כאשר התעו אתי אֱלֹהִים מבית אבי ואמר לה (שם כ ג).  ושם אֱלֹהִים אחרים לא תזכירו (שמות כג יג).  ויאמרו (ישראל) לי עשה לנו אֱלֹהִים אשר ילכו לפנינו (שם לב כג).  כי מי גוי גדול אשר לו אֱלֹהִים קרבים אליו (דבר' ד ז).  לא תלכון אחרי אֱלֹהִים אחרים (שם ו יד).  וסרתם ועבדתם אֱלֹהִים אחרים והשתחויתם להם (שם יא יו).  ויעבדו אֱלֹהִים וגו' אשר לא ידעום (שם כט כה).  הגידו האתיות לאחור ונדעה כי אֱלֹהִים אתם (ישע' מא כג).  ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אֱלֹהִים לפדות לו לעם (ש"ב ז כג).  יבחר אֱלֹהִים חדשים אז לחם שערים (שופט' ה ח).  היעשה לו אדם אֱלֹהִים והמה לא אֱלֹהִים (ירמ' יו כ).  לכו וזעקו אל הָאֱלֹהִים אשר בחרתם בם המה יושיעו לכם בעת צרתכם (שופטים י יד).  אוי לנו מי יצילנו מיד הָאֱלֹהִים האדירים האלה הם הָאֱלֹהִים המכים את מצרים (ש"א  ד ח). — וסמי': ויתנו אל יעקב את כל אֱלֹהֵי הנכר אשר בידם (ברא' לה ד).  וילכו אחרי אלהים אחרים מֵאֱלֹהֵי העמים אשר סביבותיהם (שופט' ב יב).  ההצילו אֱלֹהֵי הגוים איש את ארצו מיד מלך אשור (ישע' לו יח). — ובכנ': למה גנבת את אֱלֹהָי (בראש' לא ל).  גוים וֵאלֹהָיו (ש"ב ז כג).  וכל פסילי אֱלֹהֶיהָ שבר לארץ (ישע' כא ט).  וֵאלֹהֵיהֶם (של הגוים) יהיו לכם למוקש (שופט' ב ג).  וּבֵאלֹהֵיהֶם עשה ה' שפטים (במדב' לג ד).  לא תשתחוה לֵאלֹהֵיהֶם (שמות כג כד).  לא תכרת להם וְלֵאלֹהֵיהֶם ברית (שמות כג לב).  וזנו בנותיו אחרי אֱלֹהֵיהֶן (שם לד יו).  ויאכל העם וישתחוו לֵאלֹהֵיהֶן (במדב' כה ב). — ושבועה: כה יעשון לי אֱלֹהִים וכה יסיפו אם ישפק עפר שמרון לשעלים לכל העם אשר ברגלי (מ"א כ י).  ותשלח איזבל מלאך אל אליהו לאמר כה יעשון אֱלֹהִים וכה יוספון כי מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם (שם יט ב). — ומשל: *הך האלהים ויבהלו הכומרים (בארמ': מחי אלהיא ויבעתו כומריא. מדר' שמות ו).

ב) להאל היחיד: בראשית ברא אֱלֹהִים את השמים ואת הארץ (בראש' א א).  ויאמר אֱלֹהִים יהי אור וכו' וירא אֱלֹהִים וכו' ויבדל אֱלֹהִים, וכו' ויעש אלהים וכו' (שם ג=ח).  וְהָאֱלֹהִים נסה את אברהם ויאמר אליו (שם כב ב).  כי מי כל בשר אשר שמע קול אֱלֹהִים חיים מדבר מתוך האש (דברים ה כג).  אם אֱלֹהִים הוא (הבעל) ירב לו (שופט' ו לא). — ובסמי': ברוך ה' אֱלֹהֵי שם (בראש' ט כו).  ה' אֱלֹהֵי השמים אשר לקחני מבית אבי (שם כד ז).  אנכי האל אֱלֹהֵי אביך (שם מו ג). — ועם ו העטוף ובכלם: ואשביעך בה' אֱלֹהֵי השמים וֵאלֹהֵי הארץ (בראש' כד ג).  מה המעל הזה אשר מעלתם בֵּאלֹהֵי ישראל (יהוש' כב יו).  הנשבעים בשם ה' וּבֵאלֹהֵי ישראל יזכירו (ישע' מח א).  וספרים כתב (סנחריב) לחרף לה' אֱלֹהֵי ישראל ולאמר עליו לאמר כֵּאלֹהֵי גויי הארצות אשר לא הצילו עמם מידי כן לא יציל אֱלֹהֵי יחזקיהו עמו מידי (דהי"ב לב יז).  ויזבח זבחים לֵאלֹהֵי אביו יצחק (בראש' מו א).  — ועם מ: ישא ברכה מאת ה' וצדקה מֵאֱלֹהֵי ישעו (תהל' כד ה). — ועם ה השאלה: הַאֱלֹהֵי מקרב אני וגו' ולא אֱלֹהֵי מרחק (ירמ' כג כג). — ועם כנ': ה' אֱלֹהַי אתה ארוממך (ישע' כה א).  לא אוכל לעבר את פי ה' אֱלֹהָי לעשות קטנה או גדולה (במדב' כב יח). — ועם ובכלם: וֵאלֹהַי היה עזי (ישע' מט ה). ויהי ה' לי למשגב וֵאלֹהַי לצור מחסי (תהל' צד כב).  הקשיבה לקול שועי מלכי וֵאלֹהָי (שם ה ג).  בֵּאלֹהַי אדלג שור (ש"ב כב ל).  אזמרה לֵאלֹהַי בעודי (תהל' קד לג).  למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' וּמֵאֱלֹהַי משפטי יעבר (ישע' מ כז).  — ונזבחה לה' אֱלֹהֵינוּ (שמות ג יח).  וֵאלֹהֵינוּ בשמים כל אשר חפץ עשה (תהל' קיה ג).  אנחנו מעלנו בֵאלֹהֵינוּ (עזרא י ב).  ואין צור כֵּאלֹהֵינוּ (ש"א ב ב).  נלכה נזבחה לֵאלֹהֵינוּ (שמות ה ח).  ונבקשה מֵאֱלֹהֵינוּ על זאת (עזר' ח כג).  כי הקרה ה' אֱלֹהֶיךָ לפני (בראש' כז כ).  כי בה' אֱלֹהַיִךְ פשעת (ירמ' ג יג).  המלאים חמת ה' גערת אֱלֹהָיךְ (ישע' נא כ).  כה אמר אדניך ה' וֵאלֹהַיִךְ יריב עמו (שם שם כב).  ואתה בֵּאלֹהֶיךָ תשוב (הושע יב ז). ויראת מֵאֱלֹהֶיךָ (ויקרא יט יד).  אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אביכם (בראש' מג כז).  פן תכחשון בֵּאלֹהֵיכֶם (יהוש' כד כג).  לכו זבחו לֵאלֹהֵיכֶם (שמות ח כא).  ויחל משה את פני ה' אֱלֹהָיו (שם לב יא).  ויקלל הפלשתי את דוד בֵּאלֹהָיו (ש"א יז מג).  כי קדש הוא לֵאלֹהָיו (ויקרא כא ז).  כי לא אלמן ישראל ויהודה מֵאלֹהָיו (ירמ' נא ה).  כי מרתה בֵאלֹהֶיהָ (הושע יד א).  ויעבדו את ה' אֱלֹהֵיהֶם (שמות י ז). ואמר אי אֱלֹהֵימוֹ (דבר' לב לז).

ג) בהשאלה,  א) עצם נורא מחוץ לגדר הטבע, majestätisch.  übernatürl. Wesen; être majestueux, surnaturel; majestic, supernatural being : ותאמר האשה אל שאול אֱלֹהִים ראיתי עלים מן הארץ (ש"א כח יג).  — ב) שופטים, דינים, השופטים בשם ה': והגישו אדניו אל הָאֱלֹהִים (שמות כא ו).  אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל הָאֱלֹהִים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו (שם כב ז).  על כל דבר פשע על שור על חמור וכו' עד הָאֱלֹהִים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אֱלֹהִים ישלם שנים לרעהו (שם שם ח).  אם יחטא איש לאיש ופללו אֱלֹהִים ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו (ש"א ב כה).

להשם אלהים יחֻברו שמות אחרים: א) איש אלהים, ר"ל איש עשה נפלאות, נביא, חסיד: וזאת הברכה אשר ברך משה איש הָאֱלֹהִים את בני ישראל (דבר' לג א).  איש הָאֱלֹהִים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד (שופט' יג ו).  ויבא איש אֱלֹהים אל עלי ויאמר אליו (ש"א ב כז).  ויאמר לו (הנער אל שאול) הנה נא איש אֱלֹהִים בעיר הזאת והאיש נכבד כל אשר ידבר בוא יבוא (שם ט ו).  ויהי דבר האלהים אל שמעיה אִישׁ הָאֱלֹהִים (מ"א יב כב).  והנה אִישׁ אֱלֹהִים בא מיהודה בדבר ה' אל בית אל (שם יג א). — ב) בֶּן אֱלֹהִים, בְּנֵי אֱלֹהִים, מלאך: ויראו בְּנֵי הָאֱלֹהִים4 את בנות האדם כי טבת הנה (בראשית ו ב).  ויהי היום ויבאו בְּנֵי הָאֱלֹהִים להתיצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם (איוב א ו). ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בְּנֵי אֱלֹהִים (שם לח ז). — ג) בצרוף עם שמות אחרים מורה דבר שהוא מעשה אלהים ודבר מצֻין בגדלו, או ביפיו, או בתכונתו: הר אֱלֹהִים: הר אֱלֹהִים הר בשן הר גבננים (תהל' סח יו). — אֵשׁ אֱלֹהִים, ברק וכדומה: אֵשׁ אֱלֹהִים נפלה מן השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם (איוב א יו). — פֶּלֶג אֱלֹהִים: פֶּלֶג אֱלֹהִים מלא מים (תהלים סה י). — חִתַּת אֱלֹהִים: ויהי חִתַּת אֱלֹהִים על הערים אשר סביבותיהם (ברא' לה ה).  — חֶרְדַּת אֱלֹהִים: ותרגז הארץ ותהי לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים (ש"א יד יה). — נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים: ותאמר רחל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נפתלתי עם אחתי (בראש' ל ח).  — והדבור: עיר גדולה לֵאלֹהים (יונ' ג ג). — *הָאֱלהִים! שבועה, bei Gott; par Dieu; by God : א"ל האלהים עיני ראו ולא זר (שבת קמה).  אמר רבא האלהים אמרה (ערוב' יד:).  והאלהים כל אותן שנים ששמש אותו תלמיד בישיבה אני שמשתי בעמידה (חול' נד.). (אשת רב חסדא היתה מתקשטת (במועד) לפני כלתה.  ישב רב הונא בר חיננא לפני רב חסדא ואמר) לא שנו (שאשה עושה תכשיטיה במועד) אלא ילדה אבל זקנה לא א"ל (רב חסדא לרב הונא) האלהים! אפלו אמך ואפילו אימא דאימך עומדת על קברה (מו"ק ט:). (מסתברא שדברי רב היו בששיבר) אבל נטל לא והאלהים אמר רב אפילו נטל (סנהד' עב.). (אמר רבא מסתבר שדברי רב היו בשדה סתם אבל בשדה זו לא) והאלקים אמר רב אפילו בשדה זו (ב"מ טז:).  א"ל רב אחא בריה דרב יוסף לר"ח פת וקיטנית תנן או פת וקיטנית תנן א"ל האלהים צריכה וי"ו (ב"מ פז).  האלהים האמת לא תתנגד להאמת (יש"ר מקנדיה, אלים 113).

אֲבִיר יִשְׂרָאֵל, כנוי לאֵל. — אַבִּיר, הוא בעבר' כנוי להשור אשר נתנו לו המצרים כבוד אלהים. — אֲדוֹנָי, הוא אחד התארים של אלהים. — אַדְרַמֶלֶךְ, שם אלהי ספרוים. — אֶהְיֶה אשׁר אהיה, השם אשר נגלה בו אלהים למשה. — °אַחֲדוּת ה', מאמיני האחדות. — °אֵין סוֹף, תאר לה'. — *אַכְתְּרִיאֵל,  כנוי להאלהות. — אֵל, אֱלוֹהַּ, אֱלהים, — *אֱלָהוּת, °אֱלֹהִי, °אֱלֹקִים — °אֵלָה, אלהות נקבה. — אֱלִיל, כנוי לאלהי השקר, פסל האלהים האלה. — °אֱלִילָה. — אָמוֹן, אלהי השמים במצרים. — אֱמוּנָה, מאמין בה'. — *אֱפופֵי יִשְׂרָאֵל, שבועה במקום אלהי ישראל. — (אַשְׁמָן, אלהי השמש להכנענים). — אֲשֵׁרָה, עֵץ מקֻדש לאלהות אצל הכנענים.

*בּוֹרֵא, הַבּוֹרֵא, מי שברא יש מאין. — *בֵּית הַכְּנֶסֶת, שמתפללים שם לאלהים. — בֵּל, אלהי בבל. — בֶּן אֱלֹהִים. — בַּעַל, אלהי הכנענים. — בַּעַל פְּעוֹר, בַּעַל צְפוֹן.

גָּד, מְנִי, אלהי המזל להבבלים. —*גְזֵרָה, גזרת האל. — גִּלּוּלִים, כנוי בזיון לאלהי השקר. °גֶּשֶׁם, — °מַגְּשִׁימִים, מי שחושבים כי אלהים הוא בעל גֶשֶם וגוף, והשם °הַגְשָׁמָה.

דָּגוֹן, אלהי הפלשתים. — *דָּת, עבודת אלהים התורה והחקים, האמונה באלהים. — °דָּתִי, אדם דתי, שומר הדת, וכו'.

ה', כן נוהגים לכתב שם אלהים מפני יראת הכבוד שלא לכתב כל השם בפרוש.

חָסִיד, מי ששומר מצות האלהים.

יָהּ, קצור שם ה' שלקמן. — יְהֹוָה, (החדשים אמרים יַהֲוֶה), שם הקדש המיוחד לאלהי ישראל. — יוֹצֵר, הַיוֹצֵר, מי שיצר הכל. — °יִחֵד, מְיַחֵד, מְיַחֲדִים, לאמר המאמינים     ב°יִחוּד ה', ר"ל שהוא יחיד ואין שני לו. — יי', כך נוהגים לכתב שם אלהים. — *יִרְאָה,  *יְרֵא שָׁמַיִם, מי שירא מאלהים. — *יִרְאָה, כנוי לאלהות העכו"ם.

כֹּהֵן, מי שמכהן (עובד) במקדש האלהים. — כְּהוּנָה. — *כַּבְיָכוֹל, מלה ישתמשו בה כשמיחסים דבר אנושי לאלהים. — כְּמוֹש, אלהי מואב. — כֹּמֶר, כֹּהֵן — *כּוֹפֵר, מי שאינו מאמין באלהים.

מִזְבֵּחַ, מקום להקריב עליו קרבנות לאלהים.  מַלְאַךְ אֱלֹהִים. — *מֶלֶךְ הָעוֹלָם, תאר לאלהים — מֹלֶךְ, אחד מאלהי כנען, העבירו לו את הילדים באש. — מִלְכֹּם, אלהי מואב. — (מָמוֹן,אלהי העשר לכנענים). —°מְמַלֵּא כָל הָעוֹלָם, תאר לאלהים. —  מִפְלֶצֶת, אלהות בצורת אבר הזכרות. — מָצֹא, °ממציא כל הנמצאים. — מִקְדָּשׁ, בית אלהים.

נְבוֹ, אחד אלהי בבל. — נְבוּאָה, — נָבִיא, המדבר בשם ה'. — נָזִיר, המקדיש א"ע לאלהים.

°סִבָּה רִאשׁוֹנָה, °סִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת, תאר לאלהים. — סִינָי, ההר אשר עליו נגלה אלהים לישראל ונתן התורה.

עֶבֶד אֱלֹהִים. — *עֲבוֹדָה זָרָה. — *עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.  — עֵגֶל, הזהב שעשו בני ישראל במדבר. — *עכּו"ם,ר"ת עבודת כוכבים ומזלות. — °עִלָּה רִאשֹּׁנָה. °עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת, תאר לאלהים. — עֶלְיוֹן, תאר לאלהים. — עַנַמֶלֶךְ, אלהי ספרוים. — עֲצַב, עֲצַבִּים, כנוי לפסלי האלילים. — עַשְׁתֹּרֶת, אלהות האהבה ופריה ורביה לכנענים. —         *עֲתִיק יוֹמִין, תאר לאלהים.

פְּסִיל, פסל, צורת אליל בעץ באבן וכדומה.

*הקב"ה, ר"ת הקדוש ברוך הוא, תאר לה'. — קָרְבָּן, מה שמקריבים לאלהים: מנחה, עולה, שלמים וכו'.

°רִבּוּי אֱלֹהִים, המאמינים כי יש אלהים רבים. — *רַבָּנִי, מי שעוסק בחכמ' האלהות. — רִמּוֹן. אלהי ארם. 

שַׁדָּי, כנוי לאלהים. — * שְׁכִינָה, כנוי להאלהות. — °שָׁלֵם בְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, תאר לה' — *שֵׁם, הַשֵּׁם, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שמות הקדש. — *שֵׁם בֶּן אַרְבַּע, וכו'. — °שְׁנִיּוּת, אמונה בשתי רשויות. — °שִׁלּוּשׁ, מאמיני השלוש, הנוצרים. — *שָׁמַיִם, כנוי לאלהים. — °שִׁתּוּף, מאמיני השתוף, כמו השניות. — תּוֹרָה. — תְּפִלָּה לאלֹהים. — תְּרָפִים, אלהות הבית.