אָלוּחַ
°1, ת"ז, מ"ר אֲלוּחִים, — טמא, נתעב, ובהרחבה למגן שנטמא ונגעל ע"י ידים טמאות של אויב: שמנה מאות מגנים בערב אלוחים (ר"א קליר, אם תאכלנה). — ולמלאך וכדומה: מה יענה מלאך צחון נתעב וְאָלוּחַ (אלי' בר שמע', אנא חטא, שחר' יוה"כ).
1 מן אלח. ויש לפקפק אם נכון השמוש הזה בפעול במקום נאלח.