°, -היי, שת"ז, לנק' -הית, -היית, מ"ר -היים, -היות, – א) שיש בו מטבע האלהות, שנוגע לאלהות, göttlich; divin; divine, godlike: וסוקראט האלהי אמר השמרו ממי שישנאהו לבבכם (רשב"ג, תקון מדות הנפש ג ב). וסוקראט האלוהי אמר בתשבחותיו ישתבח שמך האל אשר כל מפעלך כפי הראוי להיות (רמב"ע ערוגת הבשם, ציון ב 120). אמנם השמות האלהיות שהם הכחיות (ראב"ע ט, העצו'). אמר הכוזרי אבל המעלה הזאת אלהית מלאכותית אם היא נמצאת, וזה מדין הענין האלהי לא מן השכלי ולא מן הנפשי ולא מן הטבעי (כוזרי א מב). איך לגויה במחוגה אלהית מתוארת (בחינת עולם, ג), ר"ל של אלהים. ושלהיותו אלהי ועיוני לא הזדווג לאשה (ר"י אברבנל נח, בני יפת). ספרו (של הרמב"ם) האלהי (עלילות דבר', או"נ דף 185). ואמנם יאמרו למשלשל רפואה אלהית כי מעשה המשלשל הוא ענין אלהיי נמסר לכח הטבע (קאנון, מזכרת הרפואה, ב א).  –ב) מי שעוסק בחכמת האלהות, Theologe; théologien; theologian: חכם גדול אלהי רבני (מו"נ פתיחה). כמו שאמר אחד מן האלהיים (נרבוני שם).