1 הקריאה המסורה של מלה זו בקרב הספרדים והאשכנזים והתימנים היא אַלֶף, וכן העתיקוה השבעים איכה א ד  Αλεφ Αλφ וכן איזיביוס Αλφ.  אך נקודה בעבר' בספרי דקדוק של היהודים ושל לא יהודים בזמננו הוא אָלֶף (א קמוצה), כן גזניוס, פירסט, אְוָלד, וכן בן זאב בתל"ע, וכן רבינוביץ וכן בָטכר, אולסה', גֶלד', שטדה, קניג, גזנ' קויץ.  והנה הראשון אשר נקד נקוד זה הוא, לפי ידיעתי, ר' אליהו בחור בהתשבי (שנת ש"א) ערך אָלֶף בית גימל וכו', ושם ערך אלו: אחר האָלֶף, ושם ערך אלמלא: הכתוב באָלֶף היא מלה מורכבת, וכן במחז' ויניציה עם הדר' הקוד' משנת שיד בפיוט ארץ מטה.  וכן בס' בשם קדמון (ויניציה שנת שנז) אָלֶף בלתי מוצאת.  אך הספר נתחבר בשנת רצה, ואיני יודע אם המחבר עצמו נקדו, ואז הוא אולי הראשון שנקד כך.  ואחרי כן בוקשד', ואח"כ מעריך המערכות שנת 1629.  ובפיוט אהלל של ר' בנימין בן זרח לשבת לפני שבועות בסדור שער השמים מבעל השל"ה משנת תע"ב נקוד כמו"כ: אָלֶף אות ראשונה.  במקנה אברהם להר"א בלמשי שנדפס בשנת רפג, נקוד פעם אַלֶף ופעם הָאָלֶף, ובכלל נקוד הספר הזה מצטין בזרותו ואין לסמך עליו הרבה.  ואיני יודע על מה סמך ר"א בחור שקמץ את האות א, הואיל וגם האשכנזים קראים alef ולא olef.  ואולי למד זאת מלשון סורית, שנוהגים לנקד את שם האות הראשונה אַלַף, וחלוק' בקריאתו הסוריים המזרחיים מהמערבים, שהללו קראים alaf והללו קראים olaf.  וכבר העיר פרופ' נֶלדֶקַה במחברתו "Beiträge zur semitischen Sprachwissenschaft " אודות זה לאמר: Amir hat אַלֶף, und so vokalisieren auch eunuge Drucke (1 Psm. 215), aber in Übereinstimmung mit der ostsyrischen Form und mit den Namen für סלדג hat der um 1200 geschriebene Codex Crawford Ap. 1, 8 אַלַף (John Gwyrne, in Transact. of the R. Irish Acad. 30, 14, 398) und so die Ausgaben Apoc. 1, 8. 21, 6. 22, 3. sowie andere Drucke. אַלֶף أَلِف wird durch das arab  אַלִף veranlasst sein".
היוצא מזה כי גם בסור' נקדו קצתם אַלֶף והנקוד אָלַף נמצא בכ"י משנת 1200.  אלא שלפי דעת נלדקה הנקוד אַלף נולד תחת השפעת הנקוד הערבי של שם זה.  ושאלתי את המרוניים פה ויגידו לי כי הם קראים olaf, אך לא יכלתי לברר אם קריאה זו היא מסורה עתיקה בידם או נתחדשה אצלם מפני קמצות האות א, שהם קראים O.  עכ"פ קריאת האשכנזים והתימנים alef ןלא olef היא עדות כי מעולם לא היה להם הרגש שהאות א בהשם היא קמוצה, וא"כ הנקוד אָלֶף הוא חדש ואין לו יסוד.  וכבר העיר ע"ז C. J. Ball   PSBA, XV 398. ואמר שהוא כמו נקוד הסגוליים לפני הפסקה, ע"כ.  ואולי מפני רבוי השמוש בשם האות הראשונה נשארה קריאתה בהויתה כמו שהיו קראים את הסגוליים קודם שנשתנה קול הפתח לקול סגול.   והנה רוב החוקרים סוברים כי נראה האות א כך על שם צורת ראש הבקר שהיתה לה בכתב העברי הקדום, כזה. והחכם פילשר E, J. Pilcher, PSBA, XXVI, 168 אומר כי צורתה כצורת שאר האותיות, היא הרכבה מצורות הנדסיות משֻלש וקו ישר, ונקראה אלף ע"ש המספר אֶלֶף.