*, אֲלֶפְבֵּית, נק' – כללות האותיות מן אלף ועד ת מסודרות לפי סדרן זא"ז, Alphabet:  כל האותיות הכפולות באלף בית כותב הראשונות בתחילת התיבה (ירוש' מגילה א עא ד).  כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה אמר ר"ל משום ר' ינאי באלף בית (ומ' לז:). מפני מה לקו באלף בית מפני שעברו על התורה שניתנה באלף בית (סנהדרין קד.). – ושיר או פיוט שראשי בתיו מתחילים באחד מאותיות האלפבית על הסדר:  רבי ור"י ברבי יוסי היו יושבים ועוסקים במגלת קינות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת עם חשכה מן המנחה ולמעלה שיירו בה אלף בית אחת (מד"ר ויקרא טו).  וכל יוצר ויוצר הוא אלפבית מאלף ועד תיו ועוד אחרי אלף בית שמי ושם אבותי (משה הכהן, שנת א שצה לשטרות). – ומ"ר והנה מספרי האלפבת הן רלא אלפביתות הקבועות וכו' (פירוש יציר' ראבד, ב ג). שתי אלפביתות משונות (כתב משה מינץ). – ומ"ר זכ': שבעה אלפביתין הם (פי' איכה לר"י קרא, זכור ה').