1, עתיד אֶֽאֱלַף2, תֶּֽאֱלַף, יֶֽאֱלַף, תֶּֽאֱלַפְנָה, צווי אֱלַף, אלְפי אלְפוּ אֱלַפְנָה, — א) פ"י, למד והתרגל בדבר, lernen; apprendre; learn: אל תתרע את בעל אף ואת איש חמות לא תבוא פן תֶּֽאֱלַף3 ארחתו ולקחת מוקש לנפשך (משלי כב כד-כה). — ואמר המשורר: אצעק בעוד אישן אהה אוי ואבוי כל כך שפתי בנהי אלפו (ר"ע פרנסיס, קינה על אשתו, ממזרח וממערב, א). — צווי: קשט מעבדיך והצדק אותם, צפה לחכמים וֶאֱלַף ארחותם (שמעון בר יצחק, אלוף מסֻבל, א' שבועות). 

 — פִע', אִלֵּף, עת' אֲאַלֵּף, יְאַלֵּף, וכו' אֲאַלֶּפְךָ, אֲאַלְּפֵךְ, — בינוני מְאַלֵּף, ועם כנ' מְאַלְּפֵנִי4, ובהשמט' א' מַלְּפֵנִי, — עשה שיֶאלף, lehren; enseigner; teach: כי יְאַלֵּף עונך את פיך ותבחר לשון ערומים (איוב יה ה). אם יש מלין השיבני דבר כי חפצתי צדקך אם אין אתה שמע לי החרש וַאֲאַלֶּפְךָ חכמה (שם לג לב-לג). מַלְּפֵנו (במקום מְאַלְּפֵנוּ) מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו (שם לה יא). — ובסגנון המאוחר: ר' שמלאי אתא לגבי ר' יוחנן אמר ליה אלפני הגדה אמר ליה מסורת בידינו מאבותינו שלא ללמד הגדה לא לבבליים ולא לבני דרום (ר"ח פסחים סג.). נחני (אלהים) עסיסו להשקות אִלְּפַנִי בנשיקות (פיוט אפיק רנן, לפסח). זכור נא בני את אהבתי אשר אהבתיך ואת חיבתי אשר חבבתיך ופקוד את אשר הראתיך ולמדתיך ואלפתיך (הקד' חזוק האמונה). ובלא ספק התורה היא המאלפת שבילי האמת והצדק (יצח' לטיף, אגר' התשובה). 

— הפעי': °הֶאֱלִיף, — כמו אִלֵּף, תורת אמת בפיה מאליפה (כתאב אלרסאול לרמ"ה כז).