* 1, איְל- אַל-, זו"נ, מ"ר אִלְפָּסִים, אַל- — כלי מכלי התבשיל, מחבת עמקה בכסוי לטגן ולבשל בו Pfanne; poêle; pan : האלפס2 והקדרה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין (שבת ג ה). כדי לבשל בו (בהקנה) ביצה קלה שבבצים טרופה ונתונה באילפס (שם ח ה). המערה ממיחם למיחם ומאילפס לאילפס ומקדירה לקדירה (תוספתא מעש"ר א ט). הנודר מן הנעשין בקדירה מותר בנעשין  באילפס (שם נדר' ג ב). מפני שהוא שופת עליהן (על הפטפוטים) את האילפס ואת הקדירה (שם כל' ב"ק ה ט). אלפס רותח (חול' קד:). הנודר מן היורד לקדרה אסור ביורד לאילפס שכבר ירד לקדרה קודם שיורד לאילפס (נדר' נא.). מניחין פיאה ממעשה אלפס ואין מניחין פיאה ממעשה קדרה (ד"א ו). כאלפס וכיסויה (מד"ר בראשית א). — ומ"ר: אלפסין סתומות (תוספתא יום טוב ג יג). מקבלין על דופנותיהן כאלפסין (שם כלים ב"מ ה י). — ונהגו עכשיו בא"י לקרא אלפס כלי נחשת עמק לבשל, Kasserolle; casserole; saucepan. — ומאכל העשוי באלפס: לשה עיסה אחרת ובשלה אלפס אחר (ד"א ו).