אָלַץ

אינו נהוג.

— פעול, °אָלוּץ: גם עתה חלץ אָלוץ ממאלץ ומדוי לב תאלץ (הוש' ליום ד, כהושעת מקיר).

—   פִע', אִלֵּץ, עת' בכנ' יְאַלֲצַנִי, — דחק, לחץ, הכריח, אנס, in jem.  dringen, drängen; presser, contraindre; urge, importune:  ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים וַתּאַלֲצֵהוּ1 ותקצר נפשו למות (שופט' יו יו). ויאלצני להפיק משאלו וכו' ויהי כאשר אלצני חפצך (ידע בדרשי, הפרדס). הנשיא ר' יצחק אלצני לחוות דעי בשאלותיך (ר"נ גירונדי, תש' ז). ואלצני ההכרח לצאת ממחיצת וכו' (הקד' גידולי תרומה). ובשאלותיו אם אדם אלצהו ענה פה אחד אהה אל תשאלו (יל"ג סוד אלה).

—   הִפע', °הֶאֱליץ —  כמו אִלֵּץ: ויהי כאשר האליצוני ומתרדמת שנתי הקיצוני (ר' יצח' אבי סהולה, הקד' פרושו לשה"ש, מטמוני מסתר').

—  נתפ', °נִתְאַלַץ: כי השנים מהן (מחוטים עבים וקשים) אין נכבשין ואין מתאלצין זע"ז (ר"ח שבת קה.).

– ונהגו הסופרים להשתמש בנפעל: °נאלצת להגיד, וכיוצא בזה, במשמעת הָכרחתי.



1 חטף פתח במקום דגש, כך ברוב הספרים שלנו, כמו מְחַלֲליך יְהַלֲלוּ, וכיוצא בזה, והוא מפני טבע הלמד שהיא מאותיות הרעידה.  אך לא כל הספרים שוים בנקוד מלה זו, והעיד מ"ש וז"ל: במקצת ספרים הלמד בדגש וברוב המדוייקים רפה וכ"כ ר' יונה בספר הרקמה וגם רדק כתב רפה הלמד ודינה להדגש שהוא מבנין פִעל הדגוש ונקודת הלמד בשוא לבדו בספרים כ"י מדוייקים וכן נקודה בשרשים ובבעל הלשון. ע"כ. וכן מיכאל', בשם חמשה כ"י.

חיפוש במילון: