אָסוֹן

1, ש"ז, מ"ר אֲסוֹנִים, — פגע רע, מקרה של צרה גדולה, Unglück; malheur;harm,  mischief : ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו כי אמר פן יקראנו אָסוֹן2 בראש' מב ד. ויאמר (יעקב) לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אָסוֹן בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה שם שם לח. וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אָסוֹן ענוש יענש וכו' ואם אָסוֹן יהיה ונתתה נפש תחת נפש שמו' כא כב-כג. — ואמר בן סירא: בכל מעשיך היה צנוע וכל אסון לא יגע בך ב"ס גני' לד כב. — ואמר המשורר: כי יום ששון אסוני וביום אסוני ששוני ר"ש גבירול, דברי חפץ 20. —  ומ"ר אֲסונִים: ומראש מאסה נעם אדמה וחייה בעיניה אסונים רשב"ג, שירי שלמה דוקס ט. ואסונים מענים איש לרעהו בחי' עולם יד.



1 מלה עברית. וכבר פקפק ריב"ג בדבר שרשו מהו, ואמר וז"ל: יתכן בהקשה שנשים המלה הזאת נחת העין על דמיון  ששון, או שנשים אותה נחת הלמד על דמיון במשמניו רזון, אך בעבור שלא היתה לנו ראיה על זה מן הגזרה ראינו שנשאיר בו הנון שרש ושלא נוציאנה לתוספת בלי ראיה. ע"כ. אך רוב החדשים החליטו ששרשו אסה, בערב' אַשׂי أَسىَ ומשמעתו בלשון זה היה עצב ונוגה, והשם אַשַׂי עצב ויגון. אך זו השערה דחוקה שנגזר אסון במשמ' מקרה של צרה או מות פתאומית ממשמעת עצב ויגון.

2 תרג' אונק' מותא, ורסע"ג תרגם אלמנייה, ר"ל צרה, מות.

חיפוש במילון: