ש"ז, מ"ר אֲסוּרִים. – א) פעולה לאסר ידי אדם בחבלים וכדומה, – בית-הָאֵסוּר: בית ששמרים שם אנשים אסורים בחבלים, Gefängniss; prison : ונתנו אותו (את ירמיהו) בית הָאֵסוּר (ירמ' לז יה). – ב) דבר שאסרים בו הידים של האסירים, חבל וכיוצא בזה, Fessel, Band; lien; bond : ותהיינה העבתים אשר על זרועותיו (של שמשון) כפשתים אשר בערו באש וימסו אֲסוּרָיו מעל ידיו (שופט' יה יד). ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אֲסוּרִים ידיה (קהל' ז כו).