ש"נ, מ"ר אֲסוּפות, – א) עי' אֲסֻפָּה,  – ב) *חבורה: תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה (חגי' ג:). – * בעלי אסופות, כנוי לתלמידי חכמים: בעלי אסופות נאספו וקבעו לו נציב אחד (סנה' יב.). – ג) °ספר אֹסף מאמרים, חבור: בעלי אסופות הם הלוקטים מספרים רבים ויחברו מחברות (ראב"ע קהל' יב יא). וקורא לחכמים בעלי החבורים בעלי אסופות לפי שאוספים דברי החכמות בספריהם (רד"ק אוה"ש אסף). עד עתה הוצאתי רוב דברי בספרי אסופות אשר יתקבצון שמה מאמרים מאנשים שונים כאשר המה בכורי העתים כרם חמד וצנון (שד"ל בית האוצ' א, הקד'). – ד) °אֲסֵפָה, שכל העמים הקימו להם חברות ואסופות אנשי חכמי לב (שם).