*1, (=תָּה), ש"נ, מ"ר °אַסְמַכְתּוֹת, – בכלל סמך, סמיכת דעתו של אדם על איזה דבר, ובפרט – א) בהלכו' מו"מ, הבטחה מצד הלוה או המוכר שדעתו של המלוה או של הקונה סמכת עליה,   Zusage Versicherung; assurance, promesse; promise, surety: כל דאי אינו קונה שהיתה אסמכתא ואסמכתא אינו קונה ואם כתב לו מעכשיו קונה (הלכ' פסוק', הל' ממונות). במה דברים אמורים כשקנה (הקונה) בדרך מן הדרכים שקונין בהן והרי יש עליו לקיים את התנאי אבל אם לא קנה עתה והתנה עמו שאם נתקיים התנאי זה יקנה ואם לא נתקיים לא יקנה אע"פ שנתקיים התנאי לא קנה שזו אסמכתא היא (רמב"ם הלכ' מכירה יא ב). אם התנה ואמר לו אם תלך אתי לירושלם ביום פלוני או אם תביא לי דבר פלוני אתן לך בית זה או אמכרנו לך בכך וכך והלך עמו באותו היום או שהביא לו אע"פ שהחזיק בבית אחר שקיים התנאי לא קנה שזו היא אסמכתא (שם שם ג). אבל כבר ידענו מדיני האסמכתות דכל התולה בדעת אחרים לאו אסמכתא היא (התרומות, מ"ג א ו, בשם הרמב"ן). שנתחבטו חכמי הדורות הראשנים והאחרונים בענין האסמכתא מהו הדבר שנקרא אסמכתא (רשב"א ח"א תתקלג). שכל שיתנה אדם עם חבירו דרך (כלומר אם לא יהיה כן יענש בממון כך וכך) זה יקרא אסמכתא (ס' החנוך מצוה שכג). ראויה (אסמכתא זו) לקנות משאר אסמכתות (מרדכי, איזהו נשך סי' תיח). ומועיל בכל דבר ובכל ענין יותר מכל הקנינים המבטלים האסמכתות (ר"י אברבנל יהושע, ענין עמידת השמש). – ב) דבר שסומך עליו,   Stütze; appui; support:  וביחוד בדרכי דרשות התלמוד, מקרא שהובא כעין קצת ראיה וסמך להלכה מן ההלכות2: ויש דרך דרש ויש דרך אסמכתא בעלמא (ראב"ע, יסוד מורא, שער ו). אומר רבינו יעקב דכל המקראות שמביאין התנאין בפרק אין דורשין אינו אלא אסמכתא בעלמא (סמ"ג לאוין עה). יש חילוק בין אותה אסמכתא שהיא כעין מכר ולכך סובר שם רב הונא שקונה ואילו בשאר אסמכתות אמר רב הונא דלא קניא וכו' אין מועיל קנין בשאר אסמכתות אלא בבית דין חשוב (הוא מ"ע פב). כל אסמכתא שבגמרא זה שנודר אדם לחבירו לעשות לו דבר זה ואם לא יעשה שמקבל עליו להפסיד כו"כ (שו"ת הרא"ש עב ב). ואיזה (פרוש) נאמר על דרך העברה לבד בדרשת אסמכתא או בדרשה המונית (תגמ' הנפ' כט:). שהפסוקים האלה הנדרשים על דרושים כאלה אינם אלא אסמכתות לבד (שם ל.). גם הפסוק שדרשו על הכינויים אינו אלא אסמכתא דמיונית במליצה צחה ולא כיון הנביא אל מה שדרשו באותו פסוק (שם). ויותר מהמה בני הזהר במדות חכמי הגמרא בדרשותיהם ואסמכתותיהם (ראש השער הרביעי לספר הליכות עולם). ואין ספק כי אלו הקניות כלן מתקנת חכמים הן הביאו הכתובים לסמך בהן דבריהן וכו' שאותן אסמכתות נלמדות מתוכן (ס' החנוך מצוה שלו).