פ"י, סָמְכָה, סְמָכָתְנִי, סְמָכָתְהוּ, סָמַכְתָּ, סְמַכְתִּיו, סָמְכוּ, סוֹמֵךְ, סֹמְכֵי, סָמוּךְ, סְמוּכִים, סָמְכֵנִי, יִסְמֹךְ יִסְמְכֵנִי, תִּסְמְכֵנִי יִסְמְכוּ, —  א) סָמַךְ ידו על הדבר, הניח את ידו על עצם הדבר, שידו נגעה בדבר והכבידה קצת עליו, die Hand auflegen; poser la main; to lay on the hand:  ובפרט על קרבן וכיוצא בזה, בעבודת הקרבנות סמך המקריב או הכהן ידו על ראש בשעת הוִּדּוּי:  והקרבת את הפר לפני אהל מועד וְסָמַךְ אהרן ובניו את ידיהם על ראש  הפר שמות כט י; גם שם יה; שם יט.  וְסָמַךְ ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו ויקרא א ד; גם שם ג ב; שם ח; שם יג; שם ד ד; שם יה; שם כד; שם כט; שם לג; שם ח יד; שם יח; שם כב.  וְסָמַךְ אהרן את שתי ידו על ראש השעיר החי והתודה עליו את כל עונת בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אתם על ראש השעיר שם יו כא.  והלוים יִסְמְכוּ את ידיהם על ראש הפרים במד' ח יב.  ויגישו את שעירי החטאת לפני המלך והקהל וַיִּסְמְכוּ ידיהם עליהם וישחטום הכהנים דהי"ב כט כג-כד.  ובתלמ':  יוסי בן יעזר אומר שלא לסמוך יוסי בן יוחנן אומר לסמוך יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך ניתאי הארבלי אומר לסמוך וכו' חגי' ב ב.  הכל סומכין חוץ מחרש שוטה וקטן וכו' מנח' ט ח.  הגיע (הכהן הגדול) למחצית הכבש אחז הסגן בימינו והעלהו הושיט לו הראשון הראש והרגל וסמך עליהן וזרקן וכו' תמי' ז ג.  כיצד סומך זבח עומד בצפון ופניו במערב וכו' תוספת' מנח' י יב.  חמשה שהביאו זבח אחד כולן סומכין עליו ולא כולן כאחד סומכין עליו אלא כל אחד ואחד סומך ומסתלק שם יד.  דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ר' יוסי ור' 'שמעון אומרים נשים סומכות רשות עירוב' צו:.  אדם מביא כבשתו לעזרה ומקדישה וסומך עליה ושוחטה רבי יהודה, נדר' י.. —  ועל ראש החוטא:  הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה וְסָמְכוּ כל השמעים את ידיהם על ראשו ורגמו אותו כל העדה ויק' כד יד. —  ועל ראש האדם לברכו, להשרות עליו רוה"ק:  והקרבת את הלוים לפני יי' וְסָמְכוּ בני ישראל את ידיהם על הלוים במד' ח י  קח לך את יהושע בן נון אשר רוח בו וְסָמַכְתָּ את ידך עליו והעמדת אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וצוית אתו לעיניהם ונתת מהודך עליו וכו' וַיִּסְמֹךְ את ידיו עלוי ויצוהו שם כז יח-כג.  ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סָמַךְ משה את ידיו עליו דבר' לד ט. —  ובתלמ', מִנָּה חכם ודַיָּן:  ושלש שורות של תלמידי חכמים ישובין לפניהן וכל אחד ואחד מכיר את מקומו צרכו לסמוך סומכין מן הראשונה סנה' ד ד.  שפעם אחת גזרה המלכות גזרה על ישראל שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תיחרב סנה' יד.. —  ובסהמ"א:  אסף את כל יש' במדינת צור ואת הגליל ויסמוך אותו ברשות כל ישי גאון יעקב קטע ממכתב לאביתר הכהן מזמן הגא', סעדינה שכתר 88.  לסמוך ראש הגולה בצוען שם 92.  כי חרחר ריב עם חברינו כ֗ ג֗ ק֗  מר' ורב' אפרים החבר המעולה וכי זלזל בכבודו ובכבוד סומכיו גאוני ישראל המתים והחיים ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 119. —  וְסָמַךְ ידו על הקיר וכדומ':  ובא הבית  וְסָמַךְ ידו על הקיר ונשכו הנחש עמו' ה יט. —  ובתלמ':  מוסף התנור של בעלי בתים טהור ושל נחתומין טמא מפני שהוא סומך עליו את השפוד כלים ה ה. —  ופ"ע סָמַךְ על הדבר:  בשעה שאמר לו אלישע חגור מתניך וקח משענתי בידך התחיל לסמוך על מקלו ולילך אמרו לו להיכן אתה הולך גחזי אמר להם להחיות מת מכי' ויבא עמלק א. —  ועל פלונ':  ותשם יד ימינה על הנערה האחת ותסמך עליה כחוק המלכות והנערה השנית הולכת אחרי גברתה וסומכת עדיה לבלתי נגוע הזהב ארצה אשר עליה מד""ר אסת', ויהי ביום השלישי. —  ובהשאלה: [ולא אמר אברהם אש]תי היא והיה על הקב"ה סומך ובו [בוטח] גנזי שכטר א, גינצבורג 20.  סָמַךְ על דבר, קבל מהדבר סעד וכח לאיזה מעשה:  והגבאים מחזירין תמיד בכל יום ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו ויש להם על מה שיסמוכו והדין דין אמת ר' עקיבא, אבות ג טז.  יש להן על מה שייסמכו נשבעתי ואקיימה פעמי' שאינו מקיים ירוש' חגי' א ח.  הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתא ולא קדשה לעתיד לבא והניחום כדי שייסמכו עליהם עניים בשביעית חול' ז..  ולשם ערוב תבשילין:  יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל אדם בתחלה מיום טוב לשבת אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת ביצ' ב א.  תני ר' חייא עדשים שבשולי קדרה סומך עליהן משום עירובי תבשילין וכו' אמר רב יצחק בריה דרב יהודה שמנונית שעל גבי הסכין גוררו וסומך עליו משום ערובי תבשילין ביצ' טז..  אם צלאן עכו"ם סומך ישראל עליהם משום עירובי תבשילין ר' יוסף, ע"ז לח.. —  ועל פלוני:  כדי הוא ר' יוחנן לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו רבה בר בר חנה, פסח' נא..  מעשה ועשה כר"א לאחר שנזכר אמר כדי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק נדה ו.. —  ועל דברי פלוני:  לא הוזכרו דברי יחיד בין המרובין אלא שמא תיצרך להן שעה ויסמכו עליהן ר' יהודה, תוספת' עדו' א ד.  נסמוך על דברי זקן ונשכור ר' חייא בן אבא, עירוב' סה:.  סמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר"א ברבי צדוק שהיו אומרין אין גוזרין גזירה על הצבור אלא א"כ רוב הצבור יכול לעמוד בה הוריו' ג:.  מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לסמוך על צוויך שעה אחת והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים מד"ר ויקרא כה.  אמר לו מנוח עד כאן שמעתי מן האשה והנשים אינן בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן אבל עתה יבוא דברך מפיך אני רוצה לשמוע שם במד' י. —  ובמשמ' נשען על פלוני ובטח בו:  ואל תאמין בחייך זה הסומך על הפלטר ר' חנין, מנח' קג:. —  ובסהמ"א:  רב כהנא לקח עשרים ומאה חביות של יין בכלל מאה מגוי ואמר לו ראה שעליך אני סומך תלמידי ר' יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 67. במקור נדפס "יהודהי" ואשה שקבלה גיטה בעידי מסירה והלכו העדים למדינת הים או מתו ויצא שמה בעיר שהיא מגורשת ואחר מכן עבד1 הגט ויצא שמה בעיר לא נסמוך שכיון שמוחזקת באשת איש אם יש עידי מסירה או שיצא גט מתחת ידה מותרת ואם לאו אסור שם 100.  אפילו הלך גדול הבית לבית הקברות סומך עליהן ומונה עמהן ר' חייא בר בא בשם ר' יוחנן, שם 124.  ראוהו מיסב עם עמי הארץ אין הסעודה בחזקת מעושרת שמא החבר על התנאים שבלבו הוא סומך רמב"ם, מעשר י ו.  וכן בעלי המסורת וכו' נחלקים בדברים אלו במחלוקת הספרים שסומכין עליהם וכו' וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הספר הידוע במצרים וכו' ועליו היו הכל סומכין לפי שהגיהו בן אשר הוא, ס"ת ח ד.  וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן וישען עליהן הוא, ממרים א א.  והמתעלם מחקור הרי זה מגונה נחשב מן המקצרים בחכמה ובמעשה והוא דומה לחולה שהוא בקי בחוליו ובדרך רפואתו סמך על רופא שמרפא אותו בכמה מיני רפואות ר"י א"ת, חו"ה היחוד ג.  ומהם שגמול העוה"ב ועונשו היה מקובל אצל עם הארץ והנביא ומושכל אצל החכמים והניחו לספרו בספר כמו שהניחו לזכור הרבה מפירוש המצות והחובות מפני שסמכו על הקבלה שם, הבטחון ד.  הבוטח באלהים ואם יתעסק בסיבות לא יסמך בלבו עליהם ולא יקוה מהם תועלת ולא נזק בלתי רצון האל שם ה.  ואולם הסומכים על הכתובים לקיים הקבוץ ומביאים ראיה ממאמר ולמועדים וכו' והסומכים ממלת ידע שיורה על הקבוץ כענין והאדם ידע את חוה אשתו ר"א הקראי, ספ' ג"ע, ענין קדוה"ח ג, ד:.  שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמתתו בראיות שאין בהם דופי [אין] אנו סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו [אלא] על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע רמב"ם, קדוה"ח יז כד. —  וְסָמַךְ עצמו באותה המשמ':  והמוכר סמך עצמו שככלות היריד יתן לו מעותיו ולאחר שחלף ועבר יום השוק הלך זה לתבוע מעותיו והשיב הלוקח משטה הייתי בך ולא היה בדעתי לקח מקח זה פתחי תשובה, שו"ע חו"מ פקדון, רצ"ב ז. —  *וְסָמְכָה דעתו:  למה סמכה דעתו של רשב"ג לדבר תורה מד"ר במד' ד. —  ובסהמ"א:  השגות האדם מהן מושכלות ומהן מוחשות והמוחשות מהם מה שיהיה האדם עצמו הוא המרגיש אותם אכן הרגישם כבר זולתו וספר אותם לו והביאם אליו אם קהל ואם אחד וכבר יהיה דעתו סומך עליהם או עליו מאד עד שלא ישתדל להרחיק מאמרו או לספק בו אבל יהיה אצלו במדרגה כאלו הוא בעצמו ראה זה ולפעמים לא יסמוך דעתו בו ראב"ד, אמו"ר 69.  שכיון שאינו יודע הדבר ששיעבד עצמו בו לא סמכה דעתו ולא שיעבד עצמו רמב"ם מלוה ולוה כה יג.  שהרי סמכה דעתו של מקבל כשהבטיחו הוא, מכירה ז ט.  הרי שנתחייב אדם שבועה בבית דין ואמר לדיין אדם שהוא נאמן אצלו ושדעתו סומכת על דבריו שזה האיש  חשוד על השבועה הוא, סנה' כד א.  ובא מעשה לפני חכמים ואמרו זה השליח לא קנה כלום שהרי לא סמכה דעתו של קרוב זה על דברי השליח שו"ע חו"מ, מקח רז ח.  אבל האומר לחבירו כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך וכו' ורצה הלוקח ומשך אין כאן קנין שלא סמכה דעתו של לוקח שהרי אינו יודע מה שיש בו אם תבן או זהב שם רט ב. —  ובינ' פָעו':  והעמידה שלא יעמוד עמה לא עבדיה ולא שפחותי' מפני שלבה סמוך עליהם ספרי במד' ט. —  ב) בהשאלה, סָמַךְ את פלוני, החזיק בו, נתן לו כח ועֹז, סְמָכוֹ בדבר, במזון וכיוצא בו, stützen; appuyer; to support, sustain:  הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירש סְמַכְתִּיו ולכה אפוא מה אעשה בני בראש' כז לד. —  וְסָמַךְ סתם תָּמַך בו, עֲזָרוֹ:  וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרעו וצדקתו היא סְמָכָתְהוּ וילבש צדקה כשרין ישעי' נט יו-יז ואביט ואין עזר ואשתומם ואין סוֹמֵךְ ותושע לי זרעי וחמתי היא סְמָכָתְנִי ואבוס עמים באפי שם סג ה-ו.  ונפלו סֹמְכֵי מצרים וירד גאן עזה יחזק' ל ו.  אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי יי' יִסְמְכֵנִי לא אירא מרבבות עם אשר  סביב שתו עלי במקור נדפס "עלו" תהל' ג ו-ז.  כי זרועות רשעים תשברנה וְסוֹמֵךְ צדיקים יי' שם לז יז.  ורוח נדיבה תִסְמְכֵנִי שם נא יד.  הנה אלהים עזר לי אדני בְּסֹמְכֵי נפשי שם נד ו.  סָמְכֵנִי כאמרתך ואחיה ואל תבישני משברי שם קיט קיו. —  ואמר בן סירא: אם רע קראך נמצא שם כאיש סומך יתפש עקב ב"ס גני' יב יז.  ואפנה סביב ואין עוזר לי ואצפה וסומך אין לי שם נא ז.  לבו סָמוּךְ, בטוח, חָזָק:  משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטח ביי' סָמוּךְ לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו תהל' קיב ז-ח. —  ודבר סָמוּךְ, עמד חזק ומִתְקַיֵּם:  מעשי ידיו אמת ומשפט נאמנים כל פקודיו סְמוּכִים לעד לעולם שם קיא ז-ח. —  ואמר בן סירא:  היה סמוך על דעתך ואחד יהיה דברך ב"ס גני' ה י.  חוקרי מזמור על חק ונושאי משל בכתב אנשי חיל וסומכי כח ושוקטים על מכונתם שם מד ו. — סָמַךְ ידו של פלוני, החזיק בה לבלתי יפול:  כי יפל לא יוטל כי יי' סוֹמֵךְ ידו תהל' לז כד.  ובתו"מ:  וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותסמכני לשלום עד שאגיע למקומי לשלום תוספת' ברכ' ז יו.  יהי רצוןן מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכינו מנפילתנו ותזקפנו מכפיפתנו כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים ומלא רחמים ירוש' ברכ' א ח.  נענה ר"ע ואמר ר' חביבים יסורים וא' להם ר"א לתלמידיו סמכוני ישב לו ר' אליעזר אמר לו אמור עקיבא ספרי דבר' לב. אמר להם סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין ר"א, סנה' קא..  הנכנס לבית הכסא אומר וכו' אלא לימא שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני סמכוני סמכוני המתינו לי שאכנס ואצא שכן דרכם של בני אדם ברכ' ס:.  א"ר יוחנן מפני מה לא נאמר נון באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל וכו' א"ר נחמן בר יצחק אפילו הכי חזר דוד וסמכן ברוח הקודש שנאמר סומך ה' לכל הנופלים שם ד:.  לפקח וסומא שהיו מהלכין אמר הפקח לסומא בא ואני סומכך והי' הסומא מהלך מד"ר שמות לו. —  ואמר הפיטן:  שים על אימרתך בכל לב סומכם ודבר להם על לב Kahle, Masor. d. West., יה.  סמוכה במצות כחומה ומצמיתי עצמו עצמוני אכלוני ואת נוי השמו גנזי שכט' ג, דודסון 90.  מוניהם נפלו וכל שונאיהם סמכם בעוזו וכלה מיראיהם שם 159. —  ואמר המשורר:  אתה אלוה סומך היצורים באלהותך וסועד הברואים באחדותך רשב"ג, כ"מ.  סמכו באור עליוניו ונשא אליו פניו וערך שלחן לפניו מלא ברכת יי' ראב"ע, אמונתך נודעה.  לויים מדוכנם וכהנים מעבודתם מבטלים ובאים לשמוע בסומכו מבית עמוסים ר"י בר ראובן, אזהַרי.  פניתי למושיע ואין לסומך ולא מצאתי ב"ז, ב"ס נא ז. —  *וְסָמַךְ הדבר, כמו קורה שבורה:  וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה שבת כג ה.  כופין בני החצר זה את זה לעשות לחצר גג גבוה עשרה טפחים בחזקת שנתן שומעין לו שלא לסמוך את הקורה בחזקת שלא נתן אין שומעין לו לסמוך את הקורה תוספת' ב"מ יא כב. —  ולחם הפנים ומנורה:  ארבעה סניפים של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן שהיו סומכין בהם שנים לסדר זה ושנים לסדר זה מנח' יא ו.  על המנורה הטהורה על טהרה של מנורה שלא יסמכם בקיסמים ובצרורות ספרא, אמור, פרש' יג. —  ומענית:  ואין מלמדין את הפרה לחרוש אלא בחולות רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו בתוך שדה חברו מותר ובלבד שלא יסמוך את המענה ירוש' שביע' ד ד. —  וקערה:  ארבעה דברים נאמרו בפת אין מניחין בשר חי על הפת וכו' ואין סומכין את הקערה בפת ברכ' נ:.  אמר לו ר' אין לך פרוסה שתאכל אלא פרוסה שאני סומך בה את הקערה ד"א ט. —  וּמִצְוָה:  אף הוסיפה על הציווי סמכה לעשות רצון בוראה ר' פנחס, מד"ר בראש' ה. —  וְסָמַךְ שלא יפול: עוג היה תולש הר וזורק על ישראל ומשה היה נוטל צרור ומזכיר עליו שם המפורש וסמכו ישראל אומרים ארורות הידים שכך זורקות ואמוריי' אומרים ברוכות הידי' שכך סומכות שם דבר' א. —  וכמו כן סָמַךְ לו:  לא ירחוץ לו רגליו ולא ינעול לו מנעליו ולא יטול לו כלים לבית המרחץ ולא יסמוך לו במתניו מכי' משפט' א. —  ובסמ"א:  ואפילו זקן כותי מהדרין אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו שנאמר מפני שיבה תקום כל שיבה במשמע רמב"ם, ת"ת ו ט. —  סָמַךְ קניה לאיזה תנאי, עי' אסמכתא:  שזו אסמכתא היא שהררי סמך קנייתו לעשות כך וכך וכל אסמכתא אינה קונה הוא, מכירה יא ב. —  °וְסָמַךְ עצמו בזרועו:  ויקם מעט ויתחזק ויסמוך בזרועו השמאלית וירם יד ימינו בחרב במקור נדפס: "ברחב" אשר טהר את התפוח ויבקש להתקיעה בבטנו יוסיפון שמח. —  ג) פע"י, סָמַךְ אֶל דָבָר, קָרַב עד עצם המקום sich nähern; s'approcher; to come near upon:  בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סָמַךְ מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה יחזק' כד ב. —  וגם סָמַךְ על דבר, שָכַב, הכביד עליו, ובהשאלה, כעסו של פלוני וכיוצא בזה:  עלי סָמְכָה חמתך וכל משבריך ענית תהל' פח ח. —  ובתלמ', פ"י, סָמַךְ דבר לדבר, עשה שיהיה סָמוּךְ לו, קֵרֵב אליו, סָמַךְ צמחים, אילן וכדומ':  אם שייר קלח אחד סומך לו משום פאה ואם לאו אינו נותן אלא משום הפקר ר' יהודה, פאה א ג.  שלו חטים ושל חבירו מין אחר מותר לסמוך לו תלם של פשתן ולא תלם של מין אחר וכו' אין סומכין לשדה תבואה חרדל וחריע אבל סומכים לשדה ירקות חרדל וחריע וסומך לבור ולניר ולגפה ולדרך וכו' כלא' ב ז-ח.  ערוגות קטנות מקיפין אותן חרדל חריע סומך שרשי אילן שיבשו שהן גבוהין במקור נדפס "גבוה"  עשרה טפחים רשב"ג, תוספת' שם ב ה.  לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו וכו' היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן ב"ב ב יב.  תני סומכין עומרין בצד גפנים ירוש' כלא' ב ד.  מאי ביניהון סמיכה על דעתיה דרבי ישמעאל אסור לסמוך שם ג ו.  רבי יונה בעי נטע חמשה דילועין וסמכן לגדר מהו ליתן להן [הלכות] עדים שם ז. —  סָמַךְ סֻכה וכֹתל וכדומ':  העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר' אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמים מכשירין סוכ' א יא.  סמך לו כותל אחד אף על פי שלא נתן עליו את התקרה מגלגלין את הכל ב"ב א ד.  מי שהי כותלו סמוך לכותל חבירו לא יסמוך לו כותל אחר אא"כ הרחיק ממנו ארבע אמות שם ב ד.  אם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הנוגע בה מכל מקום טמא מפני שהוא כקבר סתום סמך לה סכות טמאות רבי יהודה מטהר אהל' ז א.  הבא לסמוך בצד המצר אביי אמר סומך ורבא אמר אינו סומך ב"ב יז:. —  ותבשיל וכלי: כירה שהסיקוה בגפת ובעצים סומכין לה ואין מקיימין לה עד שתהא גרופה וקטומה תוספת' שבת ג א.  קטמה ונתלבתה סומכין לה ומקיימין עליה ונוטלין ממנה ומחזירין לה ר' ספרא בשם ר' חייא, שבת לז..  א"ר שמעון בי רבי ינאי1 לא שמעתי מאבא אחותי אמרה לי משמו ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה כלי ירוש' ביצ' ה א. —  ואת המאכל, לאכול אחריו מאכל אחר:  ואין סומכין אותו (את האספרגוס) אלא במינו ברכ' נא.. —  °וסָמַךְ בני אדם זה אצל זה אצל קריאת התורה:  ובדידי הוה עובדא שנשאתי אשה בערב החג ועש"ק היה ולמח' באתי לבה"כ עם ג' חתנים אחרים וכו' ושאלו את פי מוהר"ש די פאס ז"ל וכו' והשיב להם שיקראום זה אחר זה בין חמישי לסמוך כדי שיקראו ז' גברי בסדר חובת היום מים רבים א, או"ח ז, שו"ת. —  ופ"ע, *סָמַךְ אצל, היה סמוך וקרוב לפלוני:  יתומים שסמכו אצל בעל הבית חייב לעשר פירותיהן גיט' ה ד.  יתומין שסמכו אצל בעל הבית או שסמכן אביהם או שסמכן בית דין מעשר ומאכילן מפני תיקון העולם ר' שמעון בן מנסיא, תוספת' תרומ' א יב. —  ובסהמ"א:  כי עשה שסמכו אצלו אחי ושתי אחיותי בין היתומים יעב"ץ, מגל' ספר 66. —  וביני' פָעו':  מעשה ביתומים שהיו סמוכים אצל אלמנה אחת היתה לה פרה ומכרתה תלמידי ר' יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 44. —  °וסָמַךְ על שלחן פלוני, אכל אצלו, היה תלוי בו לפרנסתו:  הבן שהוא סומך על שלחן אביו וכו' אם אכל נכסי אביו שני חזקה וכו' לא עלתה להם חזקה שו"ע חו"מ, חזקת קמט ג.  ומציאת בתו הנערה אף על פי שאינה סומכ' על שלחנו שם אבידה רע ב.  אבל  אם מסרם (את הפקדונות) לבניו ובני ביתו הקטנים  וכו' ואין סומכין על שלחנו ואין צ"ל אם מסרם לאחר הרי זה פושע וחייב לשלם שם פקדון רצא כא. —  *ובינ' פָעו':  כאן כשסמוכים על שלחנו כאו כשאין סמוכין על שלחנו ב"ק פז:. —  ובסהמ"א:  מציאת בנו ובתו הסמוכים על שלחנו אף על פי שהם גדולים שו"ע חו"מ, אבידה רע ב. —  וסָמַךְ ענין לענין:  נאמר מכשפה לא תחיה ונאמר כל שוכב עם בהמה מות יומת סמכו ענין לו מה שוכב עם בהמה בסקילה אף מכשפה בסקילה בן עזאי, יבמ' ד..  למה סמך הכתוב מות מרים לפרשת פרה וכו' למה סמך הכתוב מיתת אהרן לשיבור הלוחות ירוש' יומ' א א.  [כי תדור נדר לה'] את שתסמוך דבריה לדבר שאפשר להינדר הרי זה נדר ואם לאו אינו נדר ספרי במד' קנג. —  ותפלה:  מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל על שם ואתם הרי ישראל ר' לוי בשם ר' אחא בר חנינא, ירוש' ברכ' ב ד.  אבל אמרו מצוותן עם הנץ החמה כדי שיסמוך לה תפלה ונימצא מתפלל ביום שם א, גני' 3. —  וגאולה לתפלה:  איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה ר' יוחנן, ברכ' ד:.  העיד ר"י בן אליקים משום קהלה קדישה דבירושלים כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום כולו שם ט:. —  סָמַךְ דבר למקרא, נתן לו סֶמֶךְ וסעד מן המקרא, מן התורה:  מי שסידר את המשנה סמכה למקרא משפחה ומשפחה מדינה ומדינה עיר ועיר ירוש' פסח' ד א.  מאן דאמר והן שיהו  הדיינים יודעים לקרות עד שלא סמכוהו למקרא שם יבמ' מב א.  ומה אעשה והן אמרו לעולם אין אשה אוכל' בתרומ' עד שתיכנס לחופה וסמכו להם מקרא כמה שנאמר כל טהור בביתך יאכלנו ר"י בן בתירה, שם כתוב' ה ד.  מיכן סמכו לפרוזבו' מן התורה וכו' כשהתקין הלל סמכוהו לדבר תורה שם, שביע' י ג.  מכאן סמכו חכמים לנטילת ידים מן התורה חול' קו..  ומנין סמכו תחומין מן התורה שנ' ומדותם מחוץ העיר את פאת קדמה אלפים אמה מד"ר במד' ב. —  ועם על כמו ל:  מיכן סמכו חכמים על הספחים שיהו אסורים בשביעית רבי עקיבא, ספרא בהר, פרק ד. —  ובסהמ"א:  שבו איש תחתיו מכאן סמכו חכמים ד' אמות ליוצא חוץ לתחום רש"י, שמות טז כט.  ושמתי רוב ראיותי מן הדברים המושכלי' וקרבתים בדמיונים הקרובים אשר אין בהם ספק וסמכתי להם מה שמצאתי כתוב בספרי הנביאים ואח"כ סמכתי להם דברי הקבלות  שקבלנו מרבותינו ז"ל ר"י א"ת, חו"ה הקד'.  —  *ובינ' פָעו': חביבין הדברים הסמוכין לכתב מן הדברים הסמוכין לפה ר' לעזר, ירוש, חגי' א ח. —  ובסהמ"א:  וראוי עתה שנבאר מדבר הכניעה עשרה דברים האחד מה היא הכניעה וכו' והשמיני שנבאר אם הכניעה סמוכה למדות הטובות או המדות הטובות סמוכות לה ר"י א"ת, חו"ה, הכניעה, פתיח'. —  °ובדקדוק, סָמַךְ מלה למלה, חבר שני שמות ביחס הקנין:  אבל הסמיכה אשר במבטא בסמכך מלה אל מלה לחבר אותה אליה הוא, הרקמה יט. 120.  השם שהוא בסופו הא שהוא סימן הנקבה כמו עדה וכו' ואם סמכתו תחליף ההא ותשים מקומו תיו ראב"ע, תרג' שער הנקוד לר"י חיוג, הוצ' נוט 121. —  וגם לחבר מלה אל כנויים סופיים:  והסמיכה אשר תהא בענין יאמר לה יחס כי כאשר תיחס אדם אל מלאכה או משפחה או עיר כבר סמכתהו אליה ר"י א"ת, הרקמה יט. 120.  ומצאתי מלת גדל בכל הבניינים גם בבנין התפעל והתגדלתי לולא שהיא בנין הקל מהעומדים ולא יכול אדם לסמוך אליה ראב"ע, צחות ל:.  ואחר שיבין התלמוד סמיכות הבנין הקל כן יסמכם בבניינים הכבדים גם בנין נפעל התפעל אשר יסמכו עליהם שם לא. —  ד) ובמשמ' צבר, עשה שיהיה עבה1:  אבל בונה הוא (מדרגות על פי הגיאיות) בשביעית משפסקו גשמים מפני שהוא מתקנן למוצאי שביעית ולא יסמוך2 בעפר אבל עושה הוא חייץ שביע' ג ח.  בונין מדריגות על פי גאיות מערב שביעית בשביעית סומך להן עפר ונותנן על פי גאיות ר' נחמיה, תוספת' שם ג ד. —  ובסהמ"א:  עד שמתערב הבשר והריפות והמים ותסמך ותעשה כולם גוף אחד רמב"ם, שו"ת לח:.

—  נִפע', נִסְמַכְתִּי, נִסְמָכוּ, יִסָּמֵךְ, יִסָּמְכוּ, —  א) נִסְמָךְ על דבר, נִשְׁעַן עליו, sich stützen; s'appuyer; to support oneself:  וילפת שמשון את שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם וַיִּסָּמַךְ עליהם אחד בימינו ואחד בשמאלו שפט' יו כט.  הקנה הרצוץ הזה וכו' אשר יִסָּמֵךְ איש עליו ובא בכפו ונקבה ישעי' לו ו. —  ובהשאלה, נִסְמָךְ על פלוני, בטח בו:  כי מעיר הקדש נקראו ועל אלהי ישראל נִסְמָכוּ יי' צבאות שמו שם מח ב.  עליך נִסְמַכְתִּי מבטן ממעי אמי אתה גוזי תהל' עא ו.  ויקבצם (חזקיהו את העם) אליו אל רחוב שער העיר וידבר על לבבם לאמר חזקו ואמצו אל במקור נדפס "על".  תיראו ואל תחתו מפני מלך אשור וכו' וַיִּסָּמְכוּ העם על דברי יחזקיהו מלך יהודה דהי"ב לב ו-ח. —  ואמר בן סירא:  עשיר נמוט נסמך מרע ודל נמוט נדחה מרע ב"ס גני' יג כא. —  ובתו"מ:  מעשה בשני בני אדם שהיו מהלכין בדרך אחד פיקח ואחד סומא ישבו לאכול פשטו ידיהם לעשבי השדה ואכלו זה שהיה פקח נסתמא וזה שהיה סומא נתפקח ולא זזו משם עד שזה נסמך על זה שהיה סומכו תנחומ' חקת א.  מה הגפן הזו נסמכת על קנים כך ישראל נסמכין על התורה הכתובה בקנה גנזי שכט' א, גינצבורג 94. —  ובהשאלה:  מצרים מפני שהיא קרובה עשאוה מעשר עני שיהיו עניי ישראל נסמכין עליה בשביעית רבי טרפון, ידים ד ג.  מהו ליסמך על שיתופי חצירות רבי יעקב בר אחא ורבי זעירא תריהון חד בשם מר עוקבן וחד בשם רב נחמן בר יהודה נסמכין על שיתופי חצירות בשבת הראשונה מדוחק ירוש' עירוב' ו.  נִסְמְכָה הדעת:  תיפתר בפירות שנסמכה דעתו עליהן מערב שבת אבל בפירות שלא נסמכה דעתו עליהן מערב שבת לא בדא ר' יונה בשם ר' זעירא, שם דמאי ד ב.  ראויים היו ישראל כליה בימי המן אלולא שנסמכה דעתן על דעת הזקן משם ר' יוחנן, מד"ר בראש' עו. —  ואמר המשורר:  חדה ושמח ועלץ לבדק וקום ורקד עלי רגל ושוב ומחה בכפך והרפד בתפוחים והסמך בייניך ר"ש הנגיד, לך עשר.  אחלי לבי לפניך ועליך נסמך כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך ראב"ע, אחלי לבי.  ראה עליך נסמך איש נגוע ומך הוא, אוכיחה בפי.  ובזכרנו מאורענו כי נסמכנו אל בעלי בתים קוינו לראות נחת ומרגוע ולנוח מיגע הסחורה ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 169.  ואם היות שדבריו ז"ל אמתיים בזה מ"מ להיותו דורך דרך חכמי המחקר לא נתבאר לו באור מלת מקום הנאמר בבורא יתב' וזה כי נסמך על הקדמות טבעיות ר"י מפיסא, מנח' קנא' 26.  הסמך בתעודתך ויכונו דבריך ב"ז ב"ס ה יב. —  ב) מנו אותו לחכם ודַיָּן:  שפעם אחת גזרה המלכות הרשעה גזרה על ישראל שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג סנה' יד.. —  ובהשאלה:  הרבה בנים היו לו לכנען שראויין ליסמך כטבי עבדו של רבן גמליאל אלא שחובת אביהם גרמה להם יומ' פז.. —  ובסהמ"א:  אמרו ליה מה שמך אמר להו רב הונא פי' נסמכת בישיבה להקרות רב ובזה השם אני ידוע ר"ח, פסח' פו:.  כל אוהביה בגדו בה להשמיץ כל נסמך בה קטע  מכתב שלמה [אחי אביתר] מזמן הגא', סעדינא שכתר 111.  הא' ר' יצחק בר ברוך בר יעקב בר ברוך אבן אל באליח מקהל קורטבה וממארדה היו אבותיו ונולד באייר שנת דתשצ"ה ונסמך ברבנות ונשיאות שנת דתתכ"ט וכו' חמדה גנוזה כט:. —  ג) היה סָמוּךְ וקרוב:  ארוכות והקצירו אחת ארוכה ואחת קצרה והקצירו שתיהן נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן הקיף השחין לשתיהן או לאחת מהן או חלקן השחין נגע' א ה.  והקיפו ההרים ראשיהם זה לזה ונעשה דרך כבושה ולא נודע איזה הר נסמך לחבירו תנחו' חקת כ.  וגזרות קשות מתחדשות עד שהראשונה קיימת אחרת באה ונסמכה לה ר' יוחנן, פסיק' דר"כ, החודש ה, בובר. —  נִסְמְכָה פרשה לפרשה:  למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו אף אתה אמור לו כלום יש בן שמורד באביו ברכ' י..  למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת וכו' מו"ק כח..  על שנתחברו לרשע הזה לעבור בארצו חסרו אותו צדיק לכך נסמכה פרשת אסיפת אהרן לאחר פרשת מלך אדום מד"ר במד' יט.  והיו ישראל האנשים והנשים שהיו רואין באים לתוך בתיהם ואומרים אוי לו לפלוני ולפלונית ששתו יין ונשתכרו ועברו עבירה ומתו נשבע אני שאיני שותה יין לעולם שלא יהא לו כמותו וכן הנשים אומרות לכך נסמכו זו לזו שם י. —  ובסהמ"א:  ואם לא היתה כלל כונת הכתוב אל הדבר ההוא הנסמך אליו אבל כונת בעל הדבר ההוא שיקבלו ממנו האמת באי זה דרך שתהיה הקבלה ההוא ר"י ב"ר אנטולי, מלמד התלמיד' קיז..  ויש לדעת כי הזמן יש לו שעור כמו יום חדש ושנה ואלה הזמנים יסמכו למה שיש בהם או לפניהם לפי רצון המדבר בתורה ואולם הנסמכים לפניהם כגון חג הקציר חג השבועות והנסמכים למה שיש בהם אם העדר ואם הוא קיום וכו' ר"א הקראי, ספ' ג"ע, יט:.. —  וְנִסְמָךְ בסעודה:  כי ההסיבה בלשון רבותינו הוא לשון סבוב והקפה כי לפי שהיתה ישיבתם ואכילתם ושתיתם במסיבה שהיתה דרכם לישב על המאכל והמשתה סביב סביב ובעת אכילתם ושתיתם היו נסמכים אל צד שמאלם דרך חשיבות רד"ק, השרש' סבב. —  הלא כל דל ברעתו ימך לכתב הבל ידך תמך סכל על כל סכלים בדבר נסמך אני אשיבך מלין ואת רעיך עמך יהודי אבן ששת, ספ' תשו' תלמידי דונש על תלמידי מנחם 17.  ימיני לבש חן ונסמך על עוטה גאונות אגגי, סליח' תענ' אסתר. —  ובדקדוק, נִסְמַךְ מלה אל מלה ביחס הקנין:  ובאמרנו כי הלמ"ד בו יסוד נסמך אליו שמן כדת הלשון היהודית ומשפטה דונש, ספ' תשו' תלמידי מנחם 85.  פעל דגוש כמו עור ופסח אטר דור עקש לא ישתנה בהסמכו ר"י א"ת, הרקמה יט. 127.  ודע כי שם העצם לא יסמך אם היה בן אדם ראב"ע צחות כד..  ומתי ראה הוא שני שמות עצם מתחברים או יסמכו אל אחר ואין ראי' מסוד השם הנכבד והנורא שם כד:.  כי בית וזית ולילה כאשר יסמכו לא יסור היו"ד הוא, תהל' י ח. —  ואל כנויים סופיים:  וההפרש הרביעי שתואר השם יסמך אל אחר כמו חכם לב לא יתכן שיסמך יצחק יצחקי או יצחקו הוא, ספ' השם ב, קבוצ' קונטר'.  ובינ' נִסְמָךְ, השם המחבר לשם אחר, הסומך, ביחס הסמיכות:  אבל כשבא ביחס ההצטרפות על שם אחר אשר בו הוא מוגבל יותר נקרא שם נסמך ב"ז, תל"ע קיא.  והשם המגביל את הנסמך או שהוא נזכר  ומפורש בדבור וכו' שם, קיב. —  ד) נִסְמַךְ התבשיל, נתעבה לגוף אחד:  כשמורידין את הקדרה מעל הכירה מכניסין בה עץ הפרור וכו' ומערבין אותה ומכין אותה בעץ הפרור עם צדדי הקדרה או בתוך הקערה עד שמתערב הבשר והריפות והמים ותסמך ותעשה כולה גוף אחד רמב"ם, שו"ת 76.

—  פִע', סִמֵּךְ, סַמְּכוּנִי, —  סִמֵּךְ את החולה וכדומ' במאכל, חִזְּקוֹ, erquicken; réconforter; to sustain, refresh:  סַמְּכוּנִי באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני שה"ש ב ה. —  ובתו"מ בינ' מְסַמֵּךְ, —  כמו קל ב):  המנכש בשום והבצלים והמסמך בגפנים והעודר תחת הזתי' ירוש' מעשר' ב ו. —  לפיקח וסומא שהיו מהלכין בדרך א"ל הפיקח לסומא בא ואני מסמך אותך והיה מסמכו ומהלך כשנכנסו לעיר ונכנסו לבית א"ל הפיקח לסומא צא והדליק לי את הנר הזה והאר לי א"ל הסומא כשהייתי בדרך אתה מסמכני עד שנכנסתי לבית ואתה היית מלוה אותי ועכשיו אתה אומר לי צא והדלק לי את הנר הזה והאר לי א"ל הפיקח שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מלווך בדרך לכך אמרתי לך האר לי תנחו' בעלותך ה, בובר.  אלו בני אדם שהן משחקין בפספסין ומחשבים בשמאל ומסמכין בימין והן חומסין וגוזלין זמ"ז ר' פנחס הכהן בר חמא, מדר' תהל' כו ז. —  ובסהמ"א:  ופירוש אטבי עמודים של ברזל שמסמכין בהן את הקרשים שהן מונחין כמו סור של קורות על העגלה למען לא יפלו תשו' הגא' הרכבי שנד. —  ואמר המשורר:  וחושו סמכו לבי בתחבשת וברטיה וזרו בה עלי מכה אדמדמת ושגיה ר"ש הנגיד, הבמות פליליה.  רפדוני במגדנוי הידידות סמכוני במזרקי דם ענבים רמב"ע, כ"י בודל' כב.  רפדוני סוד נביאים סמכוני כל חכמים כי זמני קץ פלאים הם סתומים וחתומים ראב"ע, אי גבורתך.

—  פֻע', *סֻמַּךְ, רק בינ' מְסֻמָּכִים, מסומכים, —  שסִמְּכוּ אותם, יושבין שלא מסומכים1:  הדקין שבכלי חרס וקרקרותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין שיעורן מכדי סיכת קטן ועד לוג כלים ב ב.  ושולי קוסים הצדונים אף על פי שאינם יכולין לישב שלא מסומכין טמאין שם ד ג.  יושבין שלא מסומכין שיעורן בכדי סיכת קטן ועד לג לג וכלמטה הימנה מלג ועד סאה וכו' תוספת' שם ב"ק ב ב.

—  הִתפ', *הִסְתַּמֵּךְ, בינ' מִסְתַּמֵּךְ, סִמֵּךְ את עצמו:  ןמשך ר' ישמעאל בי ר' יוסי את ידיו שהיה מסתמך על בן הקפר ירוש' יבמ' ז ב.  עמד (פנחס) מתוך סנהדרי שלו ושמט את הרומח והניחו בפונדתו והיה מסתמך במקלו והולך ספרי במד' קלא.  מיד עמד פינחס מתוך סנהדרין שלו ולקח את הרומח בידו ונתן את הברזל תחת פסיקיא שלו התחיל מסתמך על עץ שלה עד שהגיע לפתחו ירוש' סנה' י ב.  אוכל ושותה עמו ומסתמך עליו מדר' תנאים לג, הופמן.  אמר רבי ישמעאל למטרונה שאמר לה המלך עברי לפני עברה לפניו והיתה מסתמכת על שפחתה וצימצמת פניה ראתה שפחתה והיא לא ראתה מד"ר בראש' מה, תיאוד'.

—  הִפע, *הִסְמִיךְ, —  א) כמו הִתפע':  ויקח רומח בידו נטל שיני ברזל בידו והניחו בחיקו והתחיל מסמיך על העץ כמקל שנתיירא מפני שבטו שהקיפו אותו תנחו' בלק ל, בובר. —  ב) °ובדקדוק כמו קל ג), חבר מלה לכנויים סופיים:  אם היה שם נוסף בו בתולדה אות הסמכנוהו בכל פני ההסמכה באות הנוספת כמות שילה שנוסף בו נון ונאמר בתולדתו שילני תשו' דונש על רסע"ג 104. —  והִסְמִיךְ לפסוק, כמו קל ג):  והם דברי נבואה מודיעים במשל העתידות לישראל באחרית הימים ולא כיון הפסוק כלל אל מה שדרשו בו בית שמאי ודבריהם בזה דברי דרשה שקבלום מאבותיהם והסמיכום בצחות לאותו פסוק שדומה בקצת מלותיו  למה שדרשו בברייתא ר' הלל מוירונא, תגמ' הנפ' ל.. —  ג) מַסְמִיךְ, —  כמו קל ד), עי' סָמִיךְ:  שהחרוסת זה צריך שיעשנו עב ומסמיך זכר לטיט רש"י, סדור שפה. —  ד) שטר מַסְמִיךְ, תעודה של סמיכה לחכם ורב:  והכת' הד' הוא שטר מסמיך והוא כגון שסומכין לאחד מן התלמידים שיקרא ר' או חכם או רב ר"י ברצלוני, ספ' השטרות 132.

—  הָפע', °הָסְמַךְ, בינ' מָסְמָךְ, מוסמך, —  שסמכו אותו:  ואילו ממשלות שועלים שהיו לו לר' מאיר היה בכל אחד מהן מוסמך על מקרא שדומה לטעמו וכך הן מושלים תשו' הגא' הרכבי, שסב. —  ובפרט מוּסְמָךְ, חכם שנסמך להוראה כמו סָמוּךְ ג), רגיל בספרות החדשה של הרבנים.