בָּגַר

*, פ"ע, — גמל, גדל, הגיע לשנות המעבר בין הנערות והאישות, mündig werden; devenir mageur; become of age: עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב (כתוב' ד א). כיון שבגרה שוב אין לאביה רשות בה (נדה ה ז).  זינתה כשהיא נערה משבגרה יצאה עליה שם רע (תוספ' כתו' א ה). — ומשל: בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה (פסחי' קיג). אלו ואלו (הבנים והבנות) עד שיבגרו (ב"ב קלט:). — ובינוני: בתך בוגרת בא והשיאה (מד"ר ויקרא כא). — וגם לזכרים: בית דין חייבין לחפש זכות ליתומים בכל מה שימצאו אפשר וביתר בזמן שהיתומים קטנים והזמן רחוק עד שיבגרו (תשו' הגא' הרכ' קעח). — ובהשאלה אמר המליץ: אהה כי התבונות היקרות כבר בגרו והביאו שערות (ר"י הלוי, מלח' החוה"ע א).

— נִפ', *נִבְגַר, — כמו הקל: ומשתביא שתי שערות ועד שתיבגר יש לה קנס (כתוב' כט.).

חיפוש במילון: