בָּגַן

*, – הקל אינו נהוג.

– הִפע', הִבְגין, פ"ע, –  צעק, schreien; crier; to cry : באו והבגינו1 בלילה (תענית יח.). כגון שבאו בני אדם בתוך ביתו ועמד והבגין 1 בלילה (ב"ק קיד:).



1 כך בבית בערוך, וביא שם ס"א והפגינו בפא, וכן בהנוסח' שלנו.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים