° 1, תאר יחסי זכר, לנק' בּהֲמִית, — שיש בו טבע הבהמה ותכונתו, tierisch; bestial: ואלה והדומים להם ממדת ור' הבהמית (רשב"ג, תקון מדות הנפש).  וכל כחותיו הגופיים צמים מהענינים הטבעיים מתעסקים בתוריים כאילו אין בו טבע בהמי (הכוזרי ג ה). יתאוה קרבתו שבו מתדמה ברוחניים ויתרחק מהבהמיים (שם).  כשלבו שכור ביין אהבת העולם ונוטה אל תאוותיו הבהמיות (חובת הלבבות, הקדמה).  אבל עשה עצמו (אדה"ר) כאחד הב"ח הבהמיים שקראם הכתוב נפש חיה (אברבנל בראש' וכל שיח).  רוח החיים אשר הוא נפש הבהמית גוברת על הנשמה שהיא החכמה (הגיון הנפש לר"א ב"ר חייא ב).  ושתתגבר נפשו הבהמית על נפשו המשכלת (המעלות לרש"ט פלקיירא, א).  אם תגביר נפשך השכלית על הבהמית נשמתך תחיה ואותה לא תמית (מאיר אלדבי ש"א, הקד').  וצריך להלחם עם נפש הבהמית הזאת כגבור הנלחם עם אויבו (שם ו).  הדליקו (המון העם) אש תאות הנפש הבהמית וכבו אור הנפש המשכלת (המעלות לרש"ט פלקיירא ג).  הזהר משמוע שירות החשק ונגינות התאוה הבהמית (שלמה אלעמי, פסקה אזן שומעת).  תאוותיו הבהמיות (פתיחה למו"נ, תרגום חריזי).  הבסגולות בהמיות לנפש איש תהי' מעלה (עמנואל, מחברת ח).  יש אוהב אשה בעד ההנאה בלבד וזו היא תאוה בהמית תלויה כלה בחושים הגופניים (צמח צדיק, אריה מודינה ו).