*, פ"ע, – כמו הבהיק: שהוא הוד בוהק ואין בריה יכולה להסתכל בו (ערוך, ערך ספקלר).

– פעול, °בָּהוּק, – היה מלא זהר ונגה: בהוקים באש ליוצרם מאש אומרים קדוש (ר"י אביתור, יוה"כ אפודי שש).

– הפע', *הבְהיק, – פע"ו, leuchten; luire; to shine: נח בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות בשעה שהיו כיהות היה יודע שהוא יום ובשעה שהיו מבהיקות היה יודע שהוא לילה (ירוש' פסח' א כז:).  ובשעה שהיתה מבהקת היה יודע שהוא לילה (מד"ר בראש' לא). כיון שפתחה הבהיקה כל ארץ מצרים מזיוה (שם מ). נתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק העולם מזיוה (שם שמות נ).  כל זמן שאורו של גדול מבהיק אין אורו של קטן מבהיק (פסיקתא פרשת החודש).  אם ישתו יין ישחקו לחרב על רעהו יבהיק שכור ולאנשי בושת יעיז פנים (יוסיפון פרק ג). ותרד ירושלם בנויה ומשוכללת מן השמים שיש בה שבעים ושתים מרגליות שמבהיקות מסוף העולם ועד סופו (נסתרות רשב"י, ביהמ"ד ילינק ג).  ובשמן זך הנר מאיר ומבהיק וכשהנר מבהיק הרבה גם השמן מזהיר (משנת חסידים, עולם קטן יג). – וכפעל יוצא: כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה הקב"ה מבהיק זיוו לעולם הבא (סנהדרין ק.). והוא (הברק) יוצא ומבהיק את כל העולם כולו (מד"ר במדבר טו).  וניצוצין של זוהר מוקפות להן וזיקוקי זיו מבהיקים את פניהם (מד"ר א"ב דר"ע, ביהמ"ד ילינק, ג).  בהשפך עלי מַבְהִיקֵי רקיעים זיעים משקיעים לא יערכם כל חרוץ (ר"י בדרשי, בחי"ע יב ט).  ומאיר (האור היוצא מן הכוכבים) גם כן את האויר ומבהיקו (אבן סינא, השמים והעולם יד). – וצווי: בסיימי פ' ראשון, חרצוני כאישון, והבהק אורי באישון (תוספות ישנ', יומא סוף פ"א).

– הָפע', °הוּבְהָק, – שהוצק עליו אור: שאת מובהקת (ספרא, פר' נגעים).  הנחושת יוצהב ויובהק בנפול עליו השמש (פרוש דני' מיוח' לרסע"ג יו).  והיא (כנסת ישראל) הובהקה ונאצלה מכל המאורות העליונות (ס' האמונות לרש"ט פלקיירא ד יג). ואחר זה האצילות הובהקו שני מאורים (שם ד יד).  מן הנקודה רוחניית פורחות הרוחות המובהקות (שם). –  ובהשאלה, מפֻרסם, ברור, בלי ספק: רבו מובהק, רבו שאינו מובהק  (קרו' לג.).  בד"א בשמות מובהקין אבל בשמות שאין מובהקין (גיטין יא.).  שאין ספק בהם למי הם.  סימן מובהק (יבמ' קכ:).  מומין מובהקין, מומין שאין מובהקין (בכורות לו:). פסילותם מובהקת וא"צ להכריז עליהם (שערי צדק, תשו' הגאו' ה ז ).  לא יוכל לעבוד עלת העלות יתברך אלא נביא הדור בטבעו או החכם המובהק במה שקנהו מן החכמה (מאיר אלדבי, ש"א א א). 

– פִעל, °בִּהֵק, – עשה שיַבְהִיק, שיאיר: ביהק נוגה ליום לצאת אדם לפעל ושתחשך לאישון לרמוס חיתו יער (סדר עבודה ליוסי בן יוסי).  בִּהַקְתָּ אור שחריך זרוע לאם משחריך (יוצר ב פסח, אפיק רנן).

– נפע', °נבְהַק, – א) התחיל להאיר: כעין נחושת מוצהב אשר יזרח עליו השמש כהבהק הנחושת יוצהב (פרוש דני' מיוח' לרסע"ג יו). – ב) נעשה מובהק, נתמחה: והחכמים שנבהקו במלאכת הרפואות (אגר' התשו', יצחק לטיף).

– הִתפ', *הִתְבַּהֵק, – כמו נבהק א): (אמרה הלבנה) אין הדעת סובלת שנהיה אני והחמה מתבהקין בשוה במדת עוגל שלנו (חזקוני, בראש' א).