1, ש"ז, מ"ר *בֹּהקוֹת, °בֹּהקים, — אחד מנגעי העור, כעין כתם לבן, לבן כהה, Vitiligo: והנה בעור בשרם בהרת כהות לבנת בֹּהַק הוא פרח בעור טהור הוא (ויקרא יג לט).  השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק (נגע' א ה). — ומ"ר: בעל בוהקות רוח קצרות באה עליו (תוספתא בכור' ה ג).  ההפרש בין שני הבהקים ונגע צרעת הלבן האמתי כי שני הבהקים הם בעור ואם יעמיקו הנה יהיה מעט ונגע הצרעת בעור ובבשר עד העצם (קאנון ד ז ב ט).  בהק השחור, בהק הלבן (שם). הבהרת והבוהק אחד ורפואת שניהם גם כן אחד וכו' ומיני הבוהק שלשה וכו' (מ' אלדבי, ש"א ד ג). — ובהשאלה, *אדם שגון פניו לבן ביותר, כגון הבוהק, 2Albinos: לבן לא ישא לבנה שמא יצא מהם בוהק (בכור' מה:). — ב) *אור מבהיק: עד שמרגיש בוהק האור של נר הבדלה (מרדכי יומא, תשכג).