בּוּכְנָה

*1, ש"נ, כנ' בּוּכְנָתוֹ, – עלי שכותשים בו, ובהשאלה כל גוף שיש לו ראש עגול דומה לעלי, פטמה של אתרוג וכיוצא בזה: ניטלה בוכנתו (סוכ' לה:).  ולפיכך יש להחמיר ולפסול כל שנטלו אחת משתי הבוכנות (ר"נ על הרי"ף, סוכה יז:). – וקצה העגול של העצמות: ויש אנשים שהם מעותדים להקעה בפרקיהם כי נקרת פרקי עצמם בלתי עמוקה והבוכנה הנכנסת באסיתה שבעצמות בלתי נכנסת (קאנון ד ד ה א).



1 בארמית בוכנא, בהרבה מקומות בתלמוד.  בסור' בּוּכָנָא, וכן באמת גרסת הערוך בוכנא.  אך בנוסח' בכל מקום בוכנא, אך היהודים קוראים ביכ-.  והנה הגמרא דרשה מלה זו במדרש מלים המוני בוא ואכנו (שבת עז:).  וכבר דחה לו (בהערות לש' קרויס) דעת זקש שאמר שזו היא המלה היוני' βυχάνη כי פרוש מלה זו היא – שופר, והחליט כי אין בוכנא מלה יונית.

חיפוש במילון: