°1, עב' בָּט, בָּטָה, בַּטְתִּי, אָבוּט, תָּבוּטִי וכו', – ראה פתאם, הרגיש בדבר sehen, bemerken; apercévoir; perceive: האדמון כבט2 שלא חלה צבה לקחתה לו ונתבהלה (ר"א קליר, אבן חוג, א ר"ה). יה כבט בכל פעל כי אין חיות בלי מים ישר תת מתנת חנם לעולם מים (אקשטה כסל, גשם לשמע"צ לאשכנ'). אזרח בָּט חוץ בכסל גהוץ (ר"א קליר, קרוב' לפורים). חיל צבא פרעה בסאסאה פרעו וּבָט בנם וקרעו מול אב וזרעו (שם). וירא ובט בפועל אשר עשה באומר והנה טוב ונחמד ואין עובד ושומר, וייצר האדם מעפר וחומר (אהרן הקטן, אל מחוללם).