1, ת"ז, לנק' °בּוֹקֵקָה, — א) שעולה יפה, שנותן הרבה פרי, גפן וכיוצא בזה, üppig; luxuriant: גפן בּוֹקֵק2 ישראל פרי ישוה לו כרב לפריו הרבה מזבחות כטוב לארצו הטיבו מצבות (הוש' י א). — ב) °שאינו עושה פרי3, unfruchtbar; stéril; sterile: כי ישאר נעור וריק כגפן בוקק (ר"י אלחריזי, תחכמוני ד).  גפן פוריה שהיתה מתחילה ועכשיו בוקקה (רד"ק ישעי' לב יב).  אולם הכי רק עצי מאכל למלוכה יצלחו הן גם הארז עץ בוקק הננו (יל"ג, אגרות, גרן האטד). — ג) ש"ז, מ"ר בֹּקְקִים, מי שתולש הזמורה מהאדמה4: כי שב יי' את גאון יעקב כגאון ישראל כי בקקום בֹּקְקִים5 וזמריהם שחתו (נחום ב ג).  פקוד גפן זאת הפקוקה, פרע בּוֹקְקֶיה כחקה החקוקה (אנחנו החמר, סליח' ב' עי"ת). — ובהשאלה, מי שמנשל עם מעל אדמתו: ותהיה אתה אל המשיח למחוקק וכל שר זולתך כגנן בוקק (עמנואל מחב' ט).  טפלו עלי ובקקוני בּוֹקקים, טהרה בטומאה להמיר לחצוני דוחקים (אנה עוררה, סליחות ער"ה).  ומרוקנת על ידי בוקקים (רש"י נחום ב יא).