*, – א) ש"ז, שדה שלא נעבד, לא חרוש ולא זרוע, Brachfeld; friche, jachère; fallow land: ואלו מפסיקין לפאה הנחל וכו' והבור והניר וזרע אחר (פאה ב א). – ומ"ר *בּוּרָאוֹת, בּוּרָיוֹת, – קרקע בּוּר ואילן בּוּר: המקבל שדה מחבירו ליטע הרי זה מקבל עליו עשר בוריות1 למאה (ב"ב צה.). –  ועי' עבודת אדמה. – ב) ת"ז, לנק' בּוּרָה, – אדמה בורה וכיוצא בזה: כדי שתהא (האדמה)  בורה2 בידו (ב"מ קא.). בשדה שהיתה בורה בידו מזמן גדול (רגמ"ה ב"ב קסח.). וכן המקבל שדה אבותיו מן העכו"ם וכו' עד שתשאר לפניו בורה (רמב"ם מעשר ו יב). – אילנות בורות שאין עושין פרי (רשב"ם ב"ב צה). – ג) בהשאלה, אדם בער, שלא למד ולא יודע מאומה, ungebild. Mensch; homme inculté; uncultured person: אין בור ירא חטא (אבות ב ה). שלש ברכות צריך לברך בכל יום וכו' ברוך שלא עשאני בור שאין בור ירא חטא (תוספת' ברכו' ז ח). המהלך לימין רבו ה"ז בור (יומא ל"ז). וכל החותם מנחיל ארצות בברכת הארץ ומושיע את ישראל בבונה ירושלם הרי זה בור (ברכ' מט.). ישראל יש בהם בני תורה וכו' ויש בהם בורים (מד"ר במד' ג). אמנם בור הוא איש אשר אין לו לא מעלות שכליות ולא מעלות המדות ר"ל לא חכמה ולא מוסר וכו' והוא הנקרא בור לדמותו כארץ לא יזרע בה דבר מן הדברים (פרוש הרמב"ם אבות ה ז). –  ועי' דעת.