ש"נ, – ההפך מן כבוד, Scham; honte; shame : מחמס אחיך יעקב תכסך בוּשָׁה (עובד' א י).  ותרא איבתי ותכסה בוּשָׁה האמרה אלי איו יי' אלהיך ( מיכה ז י).  וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל פנים בּוּשָׁה ובכל ראשיהם קרחה (יחזק' ז יח). העטית עליו בּוֹשָׁה (תהל' פט מו).  שהבושה מביאה לידי יראת חטא (נדר' ב.).  אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה (ב"ב עה.), לאמר אוי לנו בגלל הבושה הזאת.  לא בושה וכלימה הוא לנו שנגזור טומאה על עיר אבותינו (זבחים קיג.).

אָּדַם, אדמו פניו מבשת. – *אוֹנָאָה, צער ע"י דבור מכלים. – אֹזֶן, *יצא פלוני באזנים מקֻטפות, לאמר בבושה.  – אֶצְבַּע, שלח אצבע, בכונה לבישו.

בּוּז, בזה, *התבזה, בזיון וכו' בּוּז.  –בּוּשָׁה, *בִּיֵּשׁ את פלוני, עשה לו בושה. – *בּוֹיְשָׁן,   *בַּיְשָׁן, *בַּיְשָׁנִית, *בַּיְשָׁנוּת. – *בֹּשֶׁת פָּנִים.

*גִּנָּה את פלוני, אמר שזה גְּנַאי, גְּנוּת.

דִּבָּה, הוציא דבה על פלוני. – דֹּפִי, נתן דֹּפִי בפלוני, והפעל °דִפָּה.

*הִסֵּס, *מְהַסֵּס, בוש לאמר או לעשות דבר מפני יראת הכבוד וכדומה.

זוֹנָה, מצח אשה זונה, שאין לו בושה, – *זִלְזוּל,    *זִילוּת.

חָוַר, חורו פניו מבושה. – חָפַר, חפרו פניו, אדמו מבשת, החפיר. – *חָצוּף, מי שיש לו *חֻצְפָּה, ההפך מן בשת פנים. – חֶרְפָּה, חֶרְפָּה וּבוּשָׁה.

יָרַק בפני פלוני, לְבַיְשׁוֹ.

כָּבוֹד, נתן כבוד לפלוני, ההפך מן בִּיֵשׁ, ולהפך *פגע בכבודו, בישו, ועי' במקומו כל המתיחסים. – כִּבְשָׁן, משל: *נוח לו לאדם להפיל א"ע לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. *כָּזַז, כמו הִסֵּס, התביש לעשות או לדבר דבר מיראת הכבוד וכדומה. – כָּלַם, כְּלִמָּה, הִכְלִים. – *כָּסוֹף, הכסיף אותו, עשה שיחורו פניו מבושה. – כִּסָּה, הכלמה תכסהו.

לָבַן, הלבין פני חברו, בישו. – לָעַג, *לגלג. – *לעז, הוציא לעז על פלוני. – לָשׁון, האריך לשון עליו לאות זלזול וביוש.

מַיִם, °שפך מֵי פניו, הִתבזה. – מָמוֹן, משל: *הממון מכסה הבשת.

נַעַל, השליך נעלו עליו.

*עָלַב, *עָלוּב, *עֶלְבּוֹן.

קָלוֹן. – קָלַס, התקלס בו.

רַאֲוָה, שם אותו לרַאֲוָה, לדבר שיביטו בו בבזיון. – רֹאשׁ, הניע ראשו לבישו. – רוֹק, השליך עליו רוק.

שֵׁן, חרק שן. – שָׁפַל, השפילו. – שִׁקּוּצִים, השליך עליו שקוצים. – שָרַק עליו.