בָּז, פ"י, עם ל... וביחס הפעול, – חשב אדם או דבר לאַל, שאינו ראוי לכבוד, לשים לו לב, verachten; mépriser; despise: בָּז לרעהו חסר לב (משלי יח יב).  בָּז לדבר יחבל לו (שם יג יג).  חכמה ומוסר אוילים בָּזוּ (שם א ז).  באזני כסיל אל תדבר כי יָבוּז לשכל מליך (שם כג ט).  מי בַז1 ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרבבל (זכר' ד י).  ואל תָּבוּז פי זקנה אמך (משלי כג כב).  עין תלעג לאב וְתָבֻז ליקהת אם יקרוה ערְבֵי נחל (שם ל יז).  אמצאך בחוץ אשקך גם לא יָבֻזוּ לי (שה"ש ח א).  אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בּוֹז יָבוּזוּ לו (שם ז).  אל תהי בז לכל אדם (אבות ד ג).