1, ש"נ, – א) מבצר, kl. Festung;  fort;  castle: הנני יסד בציון אבן אבן בֹּחַן2 פנת יקרת (ישע' כח יו).  – ב) כמו בחינה, מבחן:  לכן ספק אל ירך כי בֹחַן3 ומה אם גם שבט מואסת לא יהיה (יחזק' כא יז-יח).  ומה תהי עוד על בני אם גם שבט מואסת זו תבוא עליו עם שאר הבחן (רש"י שם).  כי החרב הזאת הוציאה לבחון בה בני אדם וכו' ומה יהיה זה הבוחן אם גם שבט בני תמאס לכרתו וכו' ומה יהיה הבוחן הזה (רד"ק שם).  כשר ציר תחן לוט באושי צחן להמתיק מר למחן לבל לקוט בְּבֹחַן (ר"א קליר, קורב' לפור', אזרח בט).  אנשים הם בעת בֹּחַן כנשים בלב הותל ומועצות חסרות (ר"י הלוי, התמיר בזקונים).  זחלתי ואירא בעד מחן זעק לחוות לחוקר בבוחן חסר חסד ויתור צחן חן איך אמצא בתחן (סליח' יום א, אין מי).  – והשתמשו באֶבֶן בֹּחַן לשם האבן שבוחנים בו המתכיות: כי בחינת אברהם היה כזהב שמזככין אותו באבן בוחן ומראים הרושם הנשאר באבן להודיע מה טובו ומה יפיו (ר"מ אלשיך, איוב כג י).  – ג) °כלי מכלי הרופאים לבדק בו את הפצע, Sonde: לפעמים יהיה השבר הפנימי (בהגלגלת) רב או עצום ולא יהיה על העור שסוע או שיהיה השסוע מועט ואז יצטרך בהכרח שיודע הענין בבוחן אשר תתפש בו השבר (קאנון ד ה ג א).  ויש מן האומנים שיוציא המקדח ויכניס בו זנב הבוחן הנקרא אלמה והוא אלקאליל עד פגישת הנקב להכין אל הקצה החד מן הבוחן וכו' ואחר תתמיד הבוחן זמן ארוך וכו' ואם המים ישובו בימים אשר יתעסק ברפואתם תחזיר הבוחן בנקב ההוא בעצמו (שם ג ג ד ט).