פ"י, בִּטֵּאתִי, אֲבַטֵּא, עפי"ר עם שפה, בִּטֵּא בשפתיו, — הוציא מפיו דבר ולא שקל בדעתו, unbesonnen reden; parler sans réflechir; talk inconsideratly: נפש כי תשבע לְבַטֵּא1 בשפתים להרע או להיטיב לכל אשר יְבַטֵּא האדם בשבעה ונעלם ממנו ויקר' ה ד. ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם כי המרו את רוחו וַיְבַטֵא בשפתיו תהל' קו לב-לג. — ופשט השמוש בו במשמ' הוצאת מלים בכלי הדבור, aussprechen; prononcer; pronounce: דע כי בגד כפת יבטאו בהם העבריים על שני דרכים האחד דגוש והשני רפה ראב"ע, דקד' ר"י חיוג .  כי האות הנע שיבטא האדם בו מאחד מהשבע תנועות וכו' והנה השוכן הוא שלא יבטא המדבר באחת מאלה השבע תנועות שם.  אם היה אחד מהשברים שיוכל לבטא בהם והאחרים שלא יוכל לבטא בהם הוא, ספר המספר, שער השברים.  שיהיו דברי אשר אשים בפיך במלות נכונות שתוכל לבטא בהן  יפה רמב"ן שמו' ד יב.  כי האדם יבטא וידבר באותיות אשר ירצה בקולות מזולת שיתבונן בבטאו אות ואות איך יניע כלי הדבור רלב"ג, מלח' ה' ג ד. 

— קל *בָּטָא, בינו' בֹּטֵא, — כמו בִּטֵּא: כבוד וקלון ביד בוטא ולשון אדם מפלתו ב"ס גני' ה יג. — ואמר הפַּיָּט: נשמת אסירי התקוה בוטאים תהלות פני אל תאמצך צור הנדרש לכל שואל נשמ' שבטי ישורן, קונט' הפיוט' סו.

— פֻע', °בֻּטָּא: והנה על הנראה שיבוטא בו לא יבקש עליו בכתב טעם א"כ למה נבקש טעם בנח הנעלם שלא יבוטא בו ראב"ע שמות כ א.  איך יניע כלי הדבור בדרך שיבוטאו אות אות מהם כראוי רלב"ג מלחמ' ה' ג ד.