בִּטְבֵּט

*1, אינו נהוג אלא בנתפ'.

– נתפ', *נִתְבּטְבּט – נפח וצבה, anschwellen; enfler; to swell: למה הרבית דומה למי שנשכו נחש ולא הרגיש מי נשכו ולא ידע עד שנתבטבטת עליו כך הרבית אין אדם מרגיש בו עד שמתבטבטת2 עליו (מד"ר שמות לא).



1 לא נתברר מקורו, ואין דמיון לו בשאר הלשונות האחיות במשמעה זו.

2 בנוסח' מתבעט, אבל בתנחו' הובא מאמר זה בעצמו ושם הגרסה מתבטבטת.

חיפוש במילון: