בִּטְבֵּט
*1, אינו נהוג אלא בנתפ'.
– נתפ', *נִתְבּטְבּט – נפח וצבה, anschwellen; enfler; to swell: למה הרבית דומה למי שנשכו נחש ולא הרגיש מי נשכו ולא ידע עד שנתבטבטת עליו כך הרבית אין אדם מרגיש בו עד שמתבטבטת2 עליו (מד"ר שמות לא).
1 לא נתברר מקורו, ואין דמיון לו בשאר הלשונות האחיות במשמעה זו.
2 בנוסח' מתבעט, אבל בתנחו' הובא מאמר זה בעצמו ושם הגרסה מתבטבטת.