בַּחַשׁ
* 1, פ"י, עת' יִבְחַשׁ, — הניע והגיס בהכף בתוך הקדרה, umrühren; remuer; to stire: ושוין שבוחשין2 את השתות בשבת (ברכ' לח.).
— פֻע', °בֻּחַש: ותבשל הכל על אש נחה עד שיתעבה וכו' ויבוחש הכל עד שישוב גוף אחד (מ' אלדבי, ש"א ד).
1 בארמ' בְּחַשׁ ר"ל בקש וחפש והגיס: בחשן קדרא (גיט' מה.). אדלא אבדנא בחשנא (שב' קנב.). ובערב' בחת' بحث כמו בקש.
2 ופרש רש"י מגיסין בכף לערבו יפה במימיו.