1 כך נִקוּד צ"ד.  בוקשד' וקוה' בַּטַח.  במשנ' מנק' בדפ' (אמשטר' תו ומנטובא?) בָּטַח.  לוי בְּטַח.  ולא נתברר מקור מלה זו, ועי' הערה שלקמן.

2 כן בנוסח', וכך במשנה של גוף פרוש הערבי של הרמב"ם, וכן הביא הערוך גרסה זו.  ובפרו' רה"ג הבטא, והביא עוד גרסה אחרת אבטח, ועוד גרסת התוספתא אבטי, וכתוב שם בלשון זו: כמין טיחת בבנין שהוא סמוך לחלון וזיז נתון עליו פי' אבטי כמין אבטי של מרחץ שהוא אונא דמיא בארמית רד בטיית וא' ד' ויז. ע"כ.  והובאו הדברים הללו כלשונם ממש בהערוך, רק בין מלת טיחת ובין בבנין כתוב שם טיט.  והנה כבר אמרתי בהערה לערך אַבְטִי, כי רד בטיית היא המלה הערבי' רִדּ رِدّ והוא סֶמך, דבר שסומכים ונשענים עליו.  והמלה השנית שהביא רה"ג ויז אינני יודע מה היא.  ומה שאמר רה"ג בנין כמין אבטי של מרחץ שהוא אונא דמיא בארמית, עכ"ל, רצה בזה לפרש את המלה אבטי שבתוספתא במקום המלה בטח שבמשנה, ופרשה עפ"י סברה כמו השם אבטי שבא פעמים אחדות במקום השם אמבטי.  אבל, כל מי שיש לו קצת רגש בלשון יחוש כמה דחוק ולא טבעי הוא לגזר השם בטח ואבטי, שרה"ג עצמו מפרשו כמין טיחת טיט בבנין, מהשם היוני אמבטי, במשמעת בנין כמין אמבטי של מרחץ.  ועוד יש קצת ראיה לדבר שלא היתה כונת התוספתא להשם אמבטי, כי הוא בכ"מ לשון נקבה,עי' ערך אמבטי ובהשם אבטי השתמשה התוספתא בלשון זכר ואמרה: ומודה ר"א באבטי (צוק"מ באבטו) שעשאו מתחלה שהוא מביא את הטומאה. ע"כ.  וכפרושו של רה"ג פרש גם הרמב"ם את השם בטח, רק לא מטעמו, וז"ל: בטח בניאן נאתי מן אלחאיט אמאם אל חלון מן חות' אד'א תטלע אלמתטלע מן אלרוזנה אסתגד עלי ד'לך אלבנא פלד'לך תשמי בטח מן בוטח בה' ע"כ.  ובעבר': הוא בנין בולט מהכותל לפני החלון באופן שאם ישקיף המשקיף בעד החלון ישען זה על הבנין ולזה יקרא בטח מן בוטח בה'. ע"כ.  ובתרגום הקודם פרוש המשנ' להרמב"ם שבדפוסים הלשון משֻבשת, ובמקום שאם ישקיף המשקיף, שהוא תרגום תטלע אלמתטלע, נאמר שם כאשר יעלה העולה מן הארובה.  אך להרא"ש היה תרגום מדויק והביא בפרושו דברי הרמב"ם בלשון זה: והמשקיף פי' המביט ורואה מן החלון שוכב לבטח עליו. ע"כ.  וכן הביא הרמב"ם בהלכותיו רמב"ם, טומ' מת יז ג וז"ל: בנין היוצא לפני החלון שהמשקיף נסמך עליו בשעה שמשקיף. ע"כ.  והשיג הראב"ד שם עליו ואמר: זו הפיסקא לא נמצאת לא במשנה ולא בתוספתא אולי כתבה תחת הבטה שהוא שנוי פרק יב ואין מפרשים כן, וכו' וזה המחבר הפליגו לדברים אחרים שלא מן הענין וכו' והם דברים זרים ואין הדעת מישבת עליהן אמרתי אחר שאין להם קבלה אענה אף אני חלקי גם לי לבב כמוהם.  הבטח מלה מורכבת היא ונקראת על שם מלאכתה והיא ממלאכת התנור כשהוא צריך טפלה מוציאין ממנה זיז לקבל עליו את הטיט שטופלין בו ומפני אסיפת הטיט ששם פעמים שמותיר והוא בולט ממנו טפח ונשאר שם עם הזיז שלא לצורך ושלא בכונה וכו' פירוש בטח בית טיחא מקום קבוץ הטיט. ע"כ.  והנה לא הרמב"ם הפליג את המשנה לדברים אחרים, אלא פרושו ממקור הרה"ג מוצאו, ואפשר שפרוש זה בא לו להרה"ג בקבלה מהגאונים הקודמים.  רק מה שגזר הרה"ג המלה מן אמבטי שבמרחץ וכמו"כ מה שגזר הרמב"ם מן בוטח ביי' סברת עצמם היא, ובודאי אינה נכונה, אך בעצם פרוש משמעת המלה הרה"ג והרמב"ם מכריעים את הכף ועליהם אנו צריכים לסמוך.  ורוב שאר המפרשים האחרונים החזיקו באותם דברי הרה"ג שלא נאמרו אלא על דרך אגב לפרש המלה אבטי שבתוספתא, והעתיקו הדברים כהויתם זה אחרי זה.  והנה הערוך הביא שם עוד פרוש אחר והוא: חלון של מאור מבפנים רחב ומבחוץ צר.  וסבר קוה' שהוא עפ"י גרסה הבטה  ה  בסוף, במקום הבטח, ח בסוף.  אבל גם זה דחוק.