1, — מלת השלילה, כמו לֹא, אֵין, אַל, וישמש עם פעל עבר ועתיד, ועם מלים אחריו: יחן רשע בַּל למד צדק בארץ נכחות יעול וּבַל יראה גאות יי' (ישעי' כו י). מתים בַּל יחיו רפאים בַּל יקמו (שם יד). אהל בַּל יצען בַּל יסע יתדתיו לנצח וכל חבליו בַּל ינתקו וכו' מקום נהרים יארים רחבי ידים בַּל תלך בו אני שיט וצי אדיר לא יעברנו (שם לג כ-כא). נטשו חבליך בַּל יחזקו כן תרנם בַּל פרשו נס (שם כג). לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בַּל יעלנה (שם לה ט). וּבַל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי (הוש' ז ב). הכה אפרים שרשם יבש פרי בַל2 יעשון (שם ט יו). ישכבו בַּל יקומו (ישע' מג יז). ואין צור בַּל ידעתי וכו' וחמודיהם בַּל יועילו ועידיהם המה בַּל יראו וּבַל ידעו (שם מד ח-ט). אמר בלבו בַּל אמוט לדר ודר (תהל' י ו). אמר בלבו שכח אל הסתיר פניו בַּל ראה לנצח (שם יא). צרפתני בַל תמצא זמתי בַּל יעבר פי (שם יז ג). תמך אשורי במעגלותיך בַּל נמוטו פעמי (שם ה). תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בַּל מנעת (שם כא ג). בַּל קרֹב אליך (שם לב ט). ואדם ביקר בַּל ילין (שם מט יג) . בַּל חזו שמש (שם נח ט). ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בַּל ישתיון  (שם עח מד). איש לשון בַּל יכון בארץ (שם קמ יב) . וּבַל אלחם במנעמיהם (שם קמא ד). אשת כסילות הומיה פתיות וּבַל ידעה מה (משלי ט יג). לא יכון אדם ברשע ושרש צדיקים בַּל ימוט (שם יב ג). לך מנגד לאיש כסיל וּבַל ידעת שפתי דעת (שם יד ז). ושבע ילין בַּל יפקד רע (שם יט כג). הכוני בַל חליתי הלמוני בַּל ידעתי (שם כג לה). מפלי בשרו דבקו יצוק עליו בַּל ימוט (איוב מא יה).  — ובמש' כְּאִלּוּ לֹא: הנותן רוזנים לאין שפטי ארץ כתהו עשה אף בַּל נטעו אף בַּל זרעו אף בַּל שרש בארץ גזעם (ישע' מ כג-כד).  — וכמו לִבְלִי, לרמז הכונה והמטרה: הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בַּל יקמו וירשו ארץ שם יד כא. — ועם מלה אחריו במשמ' אַיִן: אדני אתה טובתי בַּל עליך (תהל' יו ב) . אכול ושתה יאמר לך ולבו בַּל עמך (משלי  כג ז).  —  ועם תה"פ : הכר פנים במשפט בַּל3 טוב (שם כד כג) .  —  ולצו': לא זה הוא חמץ שמוזהרים עליו בבל יראה ובבל ימצא (פסח' ג ג). הרי הוא עובר על בל תגרע, הרי הוא עובר על בל תוסיף (ר"ה כח:) .