בְּלָאָה
*, בַּלָאָה1, ש"ז, מ"ר בְּלָאוֹת, כנוי בְּלָאוֹתָיו: שניה לזה ולזה אסורה לזה ולזה אין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות (יבמ' ט ג). הממאנת והשנייה והאילונית אין להן כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות2 (כתוב' יא ו). ר' אליעזר אומר יתומה יש לה בלאות (תוספת' שם יא ד). מרדה לא הפסידה בלאותיה קיימין (גמ' שם סג:). — ואמר הפיטן: יקר חסדך לאיש חסידך בְּלָאוֹתָיו לך מאירות (שבת ב חנוכה, אשר יצר), ר"ל הפתילות העשויות מבלאות.
1 כך נקוד במשנ' נדפ' אמשט"ד.
2 ופרש רש"י אם עדין יש לה בלאות ושחקים מבגדים שהכניסה לו אינה נוטלתן כשיוצאה. ע"כ. והרמב"ם: ובלאות מה שנשתמש בבגדיה ובכליה עד שבלו. ע"כ.