1, וגם לוא, לֹה, — מלת נהלילה, nein; non; no.

א. לשלל פעולה, להורות התנגדות לדבר שנאמר שם, שאינו כך, ההפך מן הֵן, כֵּן, ותשמש, א) עם פעל עבר: לֹא הביט און ביעקב במד' כג כא.  וְלֹא יכלה עוד הצפינו שמות ב ג.  לֹא היה דבר מכל אשר צוה משה אשר לֹא קרא יהושע נגד כל קהל ישראל יהוש' ח לה.  לֹא ישבתי בסוד משחקים ואעלז ירמ' יה יז. — ועם עתי': ועתה לֹא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות בראש' יא ו.  לֹא יתיצב איש לפניך כל ימי חייך יהוש' א ה.  וְלֹא ישמע אלכם פרעה שמות ז ד.  וְלֹא תקיא הארץ אתכם ויקר' יח כח. — ובמשמ' צווי: וְלֹא תותירו ממנו עד בקר שמות יב י.  לֹא יהיה לך אלהים אחרים על פני שם כ ג.  לֹא תרצח לֹא תנאף לֹא תגנב שם יג-יה.  וְלֹא תעלה במעלת על מזבחי אשר לֹא תגלה ערותך עליו שם כ כו.  לֹא תעשו לכם אלילם ויקרא כו א.  וְלֹא תלכו בחקת הגוי אשר אני משלח מפניכם שם כ כג.  ונתנו אתו (את הרוצח) ביד גאל הדם ומת לֹא תחוס עינך עליו דבר' יט יב-יג.  לֹא ימוש ספר התורה הזה מפיך יהוש' א ח.  ויהי דבר יי' אלי לאמר לֹא תקח לך אשה וְלֹא יהיו לך בנים ובנות במקום הזה ירמ' יו א-ב. — ועם בינוני: והוא לֹא שׂנֵא לו מתמל שלשם דבר' ד מב.  ותעשה אדם כדגי הים כרמש לֹא משֵל בו חבק' א יד.  וְלֹא יודע עול בשת  צפנ' ג ה.  גם לי לבב כמוכם לֹא נֹפֵל אנכי מכם איוב יב ג. — ופעמים אחדות המלה לֹא זו אחרי זו: ארץ מצרים נבוא אשר לֹא נראה מלחמה וקול שופר לֹא נשמע וללחם לֹא נרעב ירמ' מב יד.  לֹא יאמרו עוד ארון ברית יי' וְלֹֹא יעלה על לב וְלֹא יזכרו בו ולא יפקדו וְלֹא יעשה עוד שם ג יו.  לֹא שמעה בקול לֹא לקחה מוסר ביי' לֹא בטחה אל אלהיה לֹא קרבה צפנ' ג ב.  לֹא כרת שרך ובמים לֹא רחצת למשעי והמלח לֹא המלחת והחתל לֹא חתלת יחזק' יו ד.  הנה אנכי מקים רעה בארץ הנכחדות לֹא יפקד הנער לֹא יבקש והנשברת לֹא ירפא הנצבה לֹא יכלכל ובשר הבריאה יאכל זכר' יא יו. — וכמו כן בצווי: לֹא תאבה לו וְלֹא תשמע אליו ולֹא תחוס עינך עליו וְלֹא תחמל וְלֹא תכסה עליו דבר' יג ט. — ויש שתפסיק מלה אחרת בין לֹא ובין הפעל, כדי להטעים את הדבר שכונת המדבר אליו: לֹא מים עיף תשקה ומרעב תמנע לחם איוב כב ז.  אם קהה הברזל והוא לֹא פנים קלקל קהל' י י.  לֹא יי' שלחני במד' יו כט.  ארץ אשר לֹא במסכנת תאכל בה לחם דבר' ח ט.  ידך לֹא אסרות ורגליך לֹא לנחשתים הגשו ש"ב ג לד.  כי לֹא במותו יקח הכל תהל' מט יח.  אין עוד נביא וְלֹא אתנו יודע עד מה שם עד ט.  לֹא לנצח יריב ולֹא לעולם יטור לֹא כחטאינו עשה לנו וְלֹא כעונותינו גמל עלינו שם קג ט-י.  כי לֹא לפניו חנף יבוא איוב יג יו.  לֹא יעקב יאמר עוד שמך בראש' לב כט.  כי לֹא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם ש"א ח ז. —  ופעמים אחדות זו אחרי זו: לֹא יום אחד תאכלון וְלֹא יומים וְלֹא חמשה ימים וְלֹא עשרה ימים וְלֹא עשרים יום במד' יא יט. — ובפעל עם מקורו לפניו תבוא לֹא בין המקור והפעל: וְהַצֵּל לֹא הצלת את עמך שמות ה כג.  אסר נאסרך ונתנוך בידם והמת לֹא נמיתך שפט' יה יג.  הידע לֹא נדע כי כל נבל ימלא יין ירמ' יג יב.  ויסרתיך למשפט ונקה לֹא אנקך שם ל יא. — ויש שתבוא לֹא גם לפני המקור: ויאמר הנחש אל האשה לֹא מות תמתון בראש' ג ד.  אפס כי לֹא השמד אשמיד את בית יעקב עמו' ט ח.  אח לֹא פדה יפדה תהל' מט ח. — ועם שֵׁם לשלילת הדבר של השם: כי לֹא מחשבותי מחשבותיכם וְלֹא דרכיכם דרכי ישע' נה ח.  כי לֹא אל חפץ רשע אתה תהל' ה ה. — ועם מלת הגוף: תהום אמר לֹא בי הוא איוב כח יד. — ובמאמר יחסי: כי אמלט עני משוע ויתום וְלֹא עזר לו איוב כט יב. — ועם תאר: שאת פני רשע לֹא טוב  משלי יח ה .  ועם שֵׁם: לֹא איש דברים אנכי שמות ד י.  לֹא איש אל ויכזב במד' כג יט.  לֹא נביא אנכי עמו' ז יד.  חלליך לֹא חללי חרב וְלֹא מתי מלחמה ישע' כב ב.  העם הזה אמרו לֹא עת בא עת בית יי' להבנות חגי א ב.  אלהי אקרא יומם לא תענה ולילה וְלֹא דמיה לי תהל' כב ג.  כי לֹא איש כמוני אעננו איוב ט לב.  זכרו אבד מני ארץ וְלֹא שם לו על פני חוץ שם יח יז.  בתיהם שלום מפחד וְלֹא שבט אלוה עליהם שם כא ט.  אשר קמטו וְלֹא עת נהר יוצק יסודם שם כב יו.  הן אל שגיא ולא נדע מספר שניו וְלֹא חקר שם לו כו. — ומשמש כנשוא המשפט: ויאמר הן עוד היום גדול לֹא עת האסף המקנה בראש' כט ז.  כחשו ביי' ויאמרו לוֹא הוא ירמ' ה יב. — ובמשמ' לבלתי: שפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג כפי תחרא  יהיה לו לֹא יקרע שמות כח לב, ר"ל לבלתי יקרע.  ויחזקהו במסמרים לֹא ימוט ישע' מא ז. — ועפי"ר עם ו, וְלֹא: רדו שמה ושברו לנו משם  ונחיה וְלֹא נמות בראש' מב ב.  ונשמע קולו בבאו אל הקדש לפני יי' ובצאתו וְלֹא ימות שמות כח לה.  ולא ירבה לו נשים וְלֹא יסור לבבו דבר' יז יז.  אל נא נלך כלנו וְלֹא נכבד עליך ש"ב יג כה.  במסמרות ובמקבות יחזקום וְלוֹא יפיק ירמ' י ד. — ובמקום הֲאִם לֹא: הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם וְלֹא יסקלנו שמות ח כב, האם לא יסקלנו.  אם ידע אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך וְלֹא אתה אגיד לך ש"א כ ט, האם אפשר שלא אגיד אותה לך. — ואחרי אִם, אִם לֹא, בדבור של שבועה, בפרט אחרי חי אני: לכן חי אני נאם אדני יי' אם לֹא יען את מקדשי טמאת יחזק' ה יא.  חי אני נאם אדני יי' אם לֹא במקום המלך הממליך אתו אשר בזה את אלתו ואשר הפר את בריתו אתו בתוך בבל ימות שם יז יז.  חי אני אם לֹא אשר בחרבות בחרב יפלו שם לג כז.  חי אני נאם אדני יי' אם לֹא היות צאני לבז וכו' לכן הרעים שמעו דבר יי' שם לד ח-ט.  חי אני וכו' אם לֹא דם שנאת ודם ירדפך שם לה ו.  לכן כה אמר אדני יי' אם לֹא באש קנאתי דברתי על שארית הגוים שם לו ה.  אני נשאתי את ידי אם לֹא הגוים אשר לכם מסביב המה כלמתם ישאו שם ז.  ובקנאתי באש עברתי אם לֹא ביום ההוא יהיה רעש גדול שם לח יט. —   ואחרי תנאי, המלה לֹא בלבד לשלל את התנאי שקדם לה: הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לֹא אדעה בראש' יח כא.  ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם לֹא חי פרעה כי מרגלים אתם שם מב יו.  ואמר לו כי עתה תתן ואם-לֹא לקחתי בחזקה ש"א ב יו.  אם טוב בעיניכם הבו שכרי ואם-לֹא חדלו זכר' יא יב. — ב) בתשובה שלילית על דבר, תשלל המלה לא בלבדה את כל האמור קדם: הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו-לֹא כי ברחוב נלין בראש' יט ב, ר"ל לא נסור ולא נלין אצלך.  ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לֹא כי צחקת שם יח יה, ר"ל לֹא כמו שאמרת לא צחקתי אלא צחקת.  ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם ויאמרו אליו לֹא אדני ועבדיך באו לשבר אכל שם מב ט-י, לא כמו שאמרת מרגלים אנו.  ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו ויאמר לֹא כי אני שר צבא יי' יהוש' ה יג-יד, לא כמו שעלה על דעתך כי לצריכם אני.  הברב כח יריב עמדי לֹא אך הוא ישם בי איוב כג ו. — ועם וָ, וָלֹא, במשמ' אִם לֹא: ויבא אבשלום אל המלך ויאמר הנה נא גזזים לעבדך ילך נא המלך ועבדיו עם עבדך ויאמר המלך אל אבשלום אל בני אל נא נלך כלנו ולא נכבד עליך ויפרץ בו (אבשלום בהמלך) ולא אבה ללכת ויברכהו ויאמר אבשלום וָלֹא ילך נא אתנו אמנון אחי ש"ב יג כד-כו.  ויפצר בו (נעמן באלישע) לקחת (ממנו מתנה) וימאן (אלישע) ויאמר נעמן וָלֹא יתן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה מ"ב ה יו-יז. — ולשלילת מלה אחת: וגם אמנה אחתי בת אבי הוא אך לֹא בת אמי בראש' כ יב. — ותבוא עם המלה השלולה כאלו היתה מלה אחת, עם שמות: הם קנאוני בְלֹא-אֵל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בְּלֹא-עם בגוי נבל אכעיסם דבר' לב כא.  וכאור בקר יזרח שמש בקר לֹא עבות מנגה ממטר ש"ב כג ד. — ומצוי שמוש זה בפרט בספרות החדשה: בקר לא-עבות אחד, לאמר בקר שהשמים טהורים, לא מעֻננים.  כהניף שבט את מרימיו כהרים מטה לֹא-עץ ישע' י יה.  ונפל אשור בחרב לֹא-איש וחרב לֹא-אדם תאכלנו שם לא ח.  ויתעם בתהו לֹא-דרך איוב יב כד.  הושעת זרוע לֹא-עז שם כו ב.  ואמרתי לְלֹא-עמי עמי אתה הוש' ב כה.  השמחים לְלֹא דבר עמו' ו יג.  מה עזרת לְלֹא-כח וכו' מה יעצת לְלֹא חכמה איוב כו ב-ג.  והיה כהן לְלֹא אלהים דהי"ב יג ט. — וכמו"כ בחבור עם תאר: ומן בהמה אשר לֹא טהורה הוא שנים בראש' ז ב.  שפטני אלהים וריבה ריבי מגוי לֹֹא-חסיד תהל' מג א.  יתיצב על דרך לֹֹא-טוב שם לו ה. —  ועם שֵׁם בכנוי, לֹא פשעי, וכדומ', במשמ' לא פשעתי: הנה ארבו לנפשי יגורו עלי עזים לֹא-פשעי וְלֹא-חטאתי יי' תהל' נט ד. — ובמשמ' בלא: ובני נדב סלד ואפים וימת סלד לֹא בנים דהי"א ב ל.  וימת יתר לֹא בנים שם לב. — ד) בְּלֹא: ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בְּלֹא עת נדתה ויקר' יה כה.  ואם בפתע בְּלֹא איבה הדפו או השליך עליו כל כלי בְּלֹא צדיה במד' לה כב.  בְּלֹא יומו תמלא איוב יה לב.  ואת הגר עשקו בְּלֹא משפט יחזק' כב כט.  האזינה תפלתי בְּלֹא שפתי מרמה תהל' יז א.  מזבלון יוצאי צבא ערכי מלחמה בכל כלי מלחמה חמשים אלף ולעדר בְּלֹא לב ולב דהי"א יב לג.  קדר הלכתי בְּלֹא חמה איוב ל כח.  ולכו שברו בְּלוֹא כסף וּבְלוֹא מחיר יין וחלב למה תשקלו כסף בְּלוֹא לחם ויגיעכם בְּלוֹא לשבעה ישע' נה א-ב.  תמכר עמך בְּלֹא הון ולא רבית במחיריהם תהל' מד יג.  ועמי המיר כבודו בְלוֹא יועיל ירמ' ב יא. — וגם לפני עתי': נעו עורים בחוצות נגאלו בדם בְּלֹא יוכלו יגעו בלבשיהם איכ' ד יד. — ועם מקור: או בכל אבן אשר ימות בה (הדפו) בְּלֹא ראות במד' לה כג.— וגם לפני פעול עם כ הדמיון: כי אכלו את הפסח בְּלֹא ככתוב דהי"ב ל יח. — כְּלוֹא, כאלו לא: ושתו ולעו והיו כְּלוֹא היו עבד' א יו. —  לְלוֹא, לְלֹא: נדרשתי לְלוֹא שאלו נמצאתי לְלֹא בקשני ישע' סה א.  וימים רבים לישראל לְלׁא אלהי אמת וּלְלֹא כהן מורה וּלְלֹא תורה דהי"ב יה ג. — ולפני מלת הגוף: הקשיח בניה לְלֹא לה איוב לט יו. — שֶׁלֹּא: ברוך יי' שֶׁלֹּא נתנני טרף לשניהם תהל' קכד ו.  שֶׁלֹּא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר שם קכט ז.  כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שֶׁלֹּא עמל בו יתננו קהל' ב כא.  גם את זה לעמת זה עשה האלהים על דברת שֶׁלֹּא ימצא האדם אחריו מאומה שם ז יד. — ותשמש בחבור עם שמות להיות לשם עצם פרטי של מקומות ואנשים וכדומ': לֹא דְבָר ש"ב יז כז, מקום בגלעד. — לֹא עַמִּי: ותהר ותלד בן ויאמר קרא שמו לֹא עַמִּי הוש' א ח-ט.  ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לֹא רֻחָמָה שם ו. — ובתו"מ כמו במקרא. — ושנוי פעמים אחדות: העומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה פאה ו ח.  מי שאינו לא חגר ולא סומא ולא פסח ועושה עצמו כאחד מהן שם ח ט.  לא יגדל בהמה דקה ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק ולא יהיה מטמא למתים דמאי ב ג.  אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון ולא לאחר הקרון ולא את הלובדקים לגמלים כלא' ח ד. אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר וכו' ולא באליה ולא בחלב שבת ב א.  הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגוף ולא לשוך ולא לרבוץ ולא לבעוט ב"ק א ד.  לא הסיר לא את המוראה ולא את הנוצה ולא את בני מעים היוצאין עמה ולא ספגו במלח זבח' ו ו.  אין חייבין עליו לא משום זרות ולא משום טומאה ולא משום מחוסר בגדים ולא משום רחוץ ידים ורגלים שם יד ג.  אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחים ולא מבית האילן מנח' ח ב.  אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל שם ו.  לא יטיף אדם שמן לא לתוך נר חדש ולא לתוך המדורה ולא לתוך דבר המאבד תוספתא דמאי ח י.  הקוצין הללו אינם לא מתנכשין ולא נזרעים מד"ר בראש' מה. — ואחרי אין: הסלת והשמן אינם מעכבין את היין ולא היין מעכבן מנח' ד א. — ותשובה שלילית על שאלה: אמר להן (ר"ג לחכמים) אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה וכו' אמרו לו לא פאה ו ו.  אמרו ב"ה לב"ש הואיל וטהורה  אסורה לזרים וטמאה אסורה לכהנים מה טהורה עולה אף טמאה תעלה אמרו להם ב"ש לא תרומ' ה ד.  הבשר מגע נבלה דברי ר"מ וחכ"א מגע טריפה שחוטה (אמרו לו חכמים לר"מ) מה מצינו בטרפה ששחיטתה מטהרתה אף שחיטת בהמה תטהר את האבר אמר להם ר"מ לא אם טיהרה שחיטת טריפה אותה דבר שהוא גופה וכו' מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה אף טריפה לא תטהרנה שחיטתה לא אם אמרת בבהמה טמאה שלא היתה לה שעת הכושר תאמר בטריפה שהיתה לה שעת הכושר חול' ד ד.  א"ר עקיבא אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה אמר לו השב אמר לו לא אם אמרת במעילה וכו' אמר לי חייב על כל אחת ואחת וכו' אמרתי לו לא אם אמרת בנדה שיש בה שתי אזהרות כרית' ג ט-י. — בְּלֹא: ולא יקרבו כולן בלא נסכים מנח' ד ב.  אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם שהכבשים מתירין את עצמן בלא לחם לחם בלא כבשים אין לו מי יתירנו שם ג.  כל שאין לו אשה שרוי בלא טובה בלא עזר בלא שמחה בלא ברכה בלא כפרה מד"ר בראש' יז. — °בְּלֹא הם: כמו לחם ומים שאי אפשר בלא הם וכו' כל מה שבעולם שגם אם לא בראם יכולין העולם לחיות בלא הם שלא בראם כי אם לתענוג תוספ' ברכ' לז.. — שֶׁלֹּא: התלמידים יוצאים לת"ת שלא ברשות שלשים יום כתוב' ה ו.  כל גט שנכתב שלא לשם אשה גיט' ג א.  שלא משלה בהן האור זבח' פה:.  הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת מד"ר בראש' צג. — ובמשמ' מי שלא: מחוסר כפורים שלא רחץ ידים ורגלים זבח' ב א.  ההיכל מקודש ממנו שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים כלים א ט. — שֶׁלֹּא הוא: בזמן שאין להן אומנות אלא הוא אבל יש להן אומנות שלא הוא סנה' ג ג, ועי' שֶׁ. — וללשון נקיה שלא לפתח פה לשטן ישתמשו בהמלה לא, שלא, לפני דבור של רעה לישראל אעפ"י שהכונה היא בחיוב: על כל צרה שלא תבא על הציבור מתריעין תענ' ג ח, הכונה על כל צרה שתבוא. — ותבא לפני עוד אֶלָּא, וְלֹא עוֹד אֶלָּא, במשמ' ולא בלבד האמור למעלה אלא אפילו יותר מזה, עי' *אֶלָּא, והוסיפה: מי לנו גדול כיוסף שלא נתעסק בו אלא משה וכו' ולא עוד אלא שעם יעקב עלו עבדי פרעה וזקני ביתו ועם יוסף הארון והשכינה וכו' ושבעה ענני כבוד ולא עוד אלא שהיה מהלך ארונו של יוסף עם ארון חי העולמים מכי' בשלח ב.  אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו שנאמר יחילו דרכיו בכל עת ולא עוד אלא שזוכה בדין וכו' ולא עוד אלא שרואה בצריו וכו' ברכ' ז:.  הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה ולא היה אדם ששואלני בהן דבר סנה' סח..  אמר לו הקב"ה (לאברהם) מנח לא העמדתי מנינים של צדיקים אבל ממך אני מעמיד מנינים של צדיקים ולא עוד אלא בשעה שיהיו בניך באים לידי עבירות ומעשים רעים אני רואה צדיק אחד שבהם ומכריעו עליהם מד"ר בראש' מד.  והיה אברהם מתפלל (על אבימלך ובני ביתו) וכולם מתרפאים מן עצירתם ולא עוד אלא עיברו כל בני ביתו של אבימלך וילדו זכרים פסיק' רבתי מב.  גר שקיבל עליו דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ולא עוד אלא אפילו דקדוק אחד מדקדוקי תורה או מדקדוקי סופרים תנחומא ויקר' ג.  ועי' ערך עוד. — עד שֶׁלֹּא, קודם שֶׁ: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות פאה ד ח.  המקדיש את כרמו עד שלא נודעו בו העוללות שם ז ז.  מעשה בר' יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא שכור לנו פועלין הלך ופסק להם מזונות וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד ב"מ ז א.  המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי וזה אומר משלקחתי שם ח א.  המוכר יין ושמן לחבירו והוקרו או שהוזלו אם עד שלא נתמלאה המידה למוכר משנתמלאה המידה ללוקח ב"ב ה ח.  נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה תצא ותרעה בעדר סוט' ט ז.  עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות זבח' יד ד.  המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא אם עד שלא נשחט יצא וירעה בעדר כרית' ו א.  עד שלא פשט ידו בביהמ"ק ישכון כיון שפשט ידו בביהמ"ק נפל מד"ר בראש' מה.  אמר (אברהם) עד שלא מלתי היו באים ומזדווגים לי שם מו.  לֹא-כִּי אֶלָּא, עי' *אֶלָּא, כִּי, והוסיפה: היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי דרוסת איש את כתוב' א ז.  והכבשים אינן מעכבין את הלחם דברי ר"ע אמר ר"ש בן ננס לא כי אלא הכבשים מעכבין את הלחם מנח' ד ג.

ב.  עם הֲ השאלה לפניה, הֲלֹא, הֲלוֹא, ותשמש א) לתת טעם וסבה לדבר שאח"כ, קצת במשמ' הנה, זה דבר ברור: מקנהם וקנינם הֲלוֹא לנו הם אך נאותה להם וישבו אתנו בראש' לד כג. ויאמר ישראל אל יוסף הֲלוֹא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם שם לז יג.  כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל הֲלוֹא צויתיך חזק ואמץ אל תערץ ואל תחת יהוש' א ח-ט.  ותשלח (דבורה) ותקרא לברק בן אבינעם מקדש נפתלי ותאמר אליו הֲלֹא צוה יי' אלהי ישראל לך ומשכת בהר תבור שופט' ד ו.  לך בכחך זה והושעת את ישראל מכף מדין הֲלֹא שלחתיך שם ו יד. — וקצת במשמ' אמנם, בודאי: ויאמר (עשו) הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הֲלאֹ אצלת לי ברכה בראש' כז לו.  ויאמרו אליו חלום חלמנו ופתר אין אתו ויאמר אליהם יוסף הֲלוֹא לאלהים פתרנים ספרו נא לי שם מ ח.  ויאמר ירמיהו אל צדקיהו כי אגיד לך הֲלוֹא המת תמיתני ירמ' לח יה.  שמעת חזה כלה ואתם הֲלוֹא תגידו השמעתיך חדשות מעתה ישע' מח ו.  הנטע אזן הֲלֹא ישמע אם יצר עין הֲלֹא יביט היסר גוים הֲלֹא יוכיח תהל' צד ט-י.  כי שאל נא לדר רישון וכו' הֲלֹא הם יורוך יאמרו לך איוב ח ח-י.  הֲלֹא אזן מלין תבחן וחך אכל יטעם לו שם יב יא.  הֲלֹא אלוה גבה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו ואמרת מה ידע אל שם כב יב-יג. על מה אתם בטחים וישבים במצור בירושלם וכו' הֲלֹא תדעו מה עשיתי אני ואבותי לכל עמי הארצות דהי"ב לב י-יג.— ובהתחלת דבור, להעיר הדעת ולהטעים: ויבא (דוד) אל אכיש מלך גת ויאמרו עבדי אכיש אליו הֲלוֹא זה דוד מלך הארץ הֲלוֹא לזה יענו במחלות לאמר הכה שאול באלפו ודוד ברבבתו ש"א כא יא-יב.  ויקרא דוד אל העם ואל אבנר בן נר לאמר הֲלוֹא תענה אבנר שם כו יד.  ויאמר נתן אל בת שבע אם שלמה לאמר הֲלוֹא שמעת כי מלך אדניהו בן חגית ואדנינו דוד לא ידע ועתה לכי איעצך נא עצה מ"א א יא-יב.  ויסער לב מלך ארם על הדבר הזה (שנודע לישראל סודו) ויקרא אל עבדיו ויאמר אליהם הֲלוֹא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל מ"ב ו יא.  ויאמר בעז אל רות הֲלוֹא שמעת בתי אל תלכי ללקט בשדה אחר וכו' הֲלוֹא צויתי את הנערים לבלתי נגעך רות ב ח-ט.  ותאמר לה נעמי חמותה בתי הֲלוֹא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך ועתה הֲלֹא בעז מדעתנו אשר היית את נערותיו הנה הוא זרה את גרן השערים שם ג א-ב.  ויהי דבר יי' אל ירמיהו לאמר הֲלוֹא ראית מה העם הזה דברו לאמר שתי המשפחות אשר בחר יי בהם וימאסם ירמ' לג כג-כד.  הלך ואמרת לאיש יהודה ולישבי ירושלם הֲלוֹא תקחו מוסר לשמע אל דברי שם לה יג.  ואמר שמעו נא ראשי יעקב וקציני בית ישראל הֲלוֹא לכם לדעת את המשפט מיכ' ג א.  הֲלוֹא כבני כשיים אתם לי בני ישראל נאם יי' הֲלוֹא את ישראל העליתי מארץ מצרים עמו' ט ז.  אמר נא לבית המרי הֲלֹא ידעתם מה אלה יחזק' יז יב.  ויאמרו אלי העם הֲלֹא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עשה שם כד יט.  כה אמר יי' לצור הֲלֹא מקול מפלתך באנק חלל בהרג הרג בתוכך ירעשו האיים שם כו יה.  כה אמר אדני יי' הֲלוֹא ביום ההוא בשבת עמי ישראל לבטח תדע שם לח יד.  הֲלֹא חכמה תקרא ותבונה תתן קולה משלי ח א.  הֲלֹא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו איוב ז א.  הִלֹא אתה הוא אלהים בשמים וכו' הֲלֹא אתה אלהינו הורשת את ישבי הארץ הזאת מלפני עמך ישראל וכו' והנה הם גמלים עלינו לבוא לגרשנו מירשתך אשר הורשתנו אלהינו הֲלֹא תשפט בם דהי"ב כ ו-יב. — ולפני כי: ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו ויאמר הֲלוֹא כי משחך יי' על נחלתו לנגיד ש"א י א. — וקצת במשמ' על כל פנים, לפחות: ויאמר חזקיהו אל ישעיהו טוב דבר יי' אשר דברת (כי בימי בני יחריב מלך אשור את ירושלם) ויאמר הֲלוֹא אם שלום ואמת יהיה בימי מ"ב כ יט. — ומצוי בדבור הֲלֹא דבר פלוני הוא שם, כתוב שם, במשמ' זה ידוע שהוא שם, וכדומה: ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל הֲלֹא המה בעבר הירדן דבר' יא כט-ל.  כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה ערשו ערש ברזל הֲלֹא הוא ברבת בי עמון שם ג יא.  וידם השמש וירח עמד עד יקם גוי איביו הֲלֹא היא כתובה על ספר הישר יהוש' י יג.  ויתר דברי שלמה וכל אשר עשה וחכמתו הֲלוֹא הם כתבים על ספר דברי שלמה מ"א יא מא. — ב) להטעים ולחזק ולתת סבה להחלטה, לשאלה או לתמיהה, ותבוא אחרי המוטעם וקודם לו. — אחרי המוטעם, ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו הֲלֹא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי בראש' יג ח-ט.  הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והוא מצער אמלטה נא שמה הֲלֹא מצער הוא ותחי נפשי שם יט כ.  ויאמר אדני הגוי גם צדיק תהרג הֲלֹא הוא אמר לי אחתי הוא שם כ ד-ה.  ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הֲלֹא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני שם כט כה.  העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הֲלוֹא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו שם לא יד-יה.  ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת ויען ראובן אתם לאמר הֲלוֹא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש שם מב כא-כב.  למה שלמתם רעה תחת טובה הֲלוֹא זה אשר ישתה אדני בו שם מד ד-ה.  מה המעשה הזה אשר עשיתם הֲלוֹא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמני שם יה.  ויאמר יי' אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הֲלֹא אנכי יי' ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך שמות ד יא-יב.  ויחר אף יי' במשה (שמאן ללכת בשליחות לפרעה והתנצל שהוא כבד פה) ויאמר הֲלֹא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא שם יד.   מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים הֲלֹא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים שם יד יא-יב.  ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הֲלוֹא בלכתך עמנו שמות לג יו.  ויאמרו הרק אך במשה דבר יי' הֲלֹא גם בנו דבר במד' יב ב.  ויאמר יי' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הֲלֹא תכלם שבעת ימים שם יד.  ולמה יי' מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הֲלוֹא טוב לנו שוב מצרימה שם יד ג.  הליי' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הֲלוֹא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך דבר' לב ז.  חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר הֲלֹא הוא כמס עמדי חתום באוצרתי שם לג-לד.  וביי' אל תמרדו ואותנו אל תמרדו בבנתכם לכם מזבח מבלעדי מזבח יי' אלהינו הֲלוֹא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף  יהושע כב יט-כ.  ותאמר דברה אל ברק קום כי זה היום אשר נתן יי' את סיסרא בידך הֲלֹא יי' יצא לפניך שפט' ד יד.  מי אבימלך ומי שכם כי נעבדנו הֲלֹא בן ירבעל וזבל פקידו שם ט כח.  איה איפוא פיך אשר תאמר מי אבימלך כי נעבדנו הֲלֹא זה העם אשר מאסתה בו שם לח.  ועתה יי' אלהי ישראל הוריש את האמרי מפני עמו ישראל ואתה תירשנו הֲלֹא את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש ואת כל אשר הוריש יי' אלהינו מפנינו אותו נירש שם יא כג-כד.  למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הֲלוֹא אנכי טוב לך מעשרה בנים ש"א א ח.  ולמה תכבדו את לבבכם כאשר כבדו מצרים ופרעה את לבם הֲלוֹא כאשר התעלל בהם וישלחום וילכו שם ו ו.  ולמי כל חמדת ישראל הֲלוֹא לך ולכל בית אביך שם ט כ.  למה תצאו לערך מלחמה הֲלוֹא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול ברו לכם איש שם יז ח.  ויאמר דוד מה עשיתי עתה הֲלוֹא דבר הוא שם כט.  ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות הֲלוֹא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי שם כ ל.  ויאמרו שרי פלשתים מה העברים האלה ויאמר אכיש אל שרי פלשתים הֲלוֹא זה דוד עבד שאול מלך ישראל שם כט ג.  ובמה יתרצה זה אל אדניו הֲלוֹא בראשי האנשים ההם הֲלוֹא זה דוד אשר יענו לו במחלות לאמר הכה שאול באלפו ודוד ברבבתו שם ד-ה.  אף כי אנשים רשעים הרגו את איש צדיק בביתו על משכבו ועתה הֲלוֹא אבקש את דמו מידכם ש"ב ד יא.  המכבד דוד את אביך בעיניך כי שלח לך מנחמים הֲלוֹא בעבור חקור את העיר ולרגלה ולהפכה שלח דוד את עבדיו אליך שם י ג.  וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר הֲלוֹא זאת בת שבע שם יא ג.  מדוע נגשתם אל העיר להלחם הֲלוֹא ידעתם את אשר ירו מעל החומה מי הכה את אבימלך בן ירבשת הֲלוֹא אשה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה שם כ-כא.  למי אני אעבד הֲלוֹא לפני בנו שם יו יט.  היום יומת איש בישראל כי הֲלוֹא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל שם יט כג.  מי פשע יעקב הֲלוֹא שמרון ומי במות יהודה הֲלוֹא ירושלם מיכ' א ה.  הוי המתאוים את יום יי' למה זה לכם יום יי' הוא חשך ולא אור וכו' הֲלֹא חשך יום יי' ולא אור ואפל ולא נגה לו עמו' ה יח-כ.  העבד ישראל אם יליד בית הוא מדוע היה לבז וכו' הֲלוֹא זאת תעשה לך עזבך את יי' אלהיך ירמ' ב יד-יז.  מי נתן למשוסה יעקב וישראל לבזזים הֲלוֹא יי' זו חטאנו לו ישע' מב כד.  מי השמיע זאת מקדם מאז הגידה הֲלוֹא אני יי' ואין עוד אלהים מבלעדי שם מה כא. ואמר אל המלאך הדבר בי לאמר מה אלה אדני ויען המלאך הדבר בי ויאמר הֲלוֹא ידעת מה המה אלה ואמר לא אדני זכר' ד ד-ה.  מי בכם הנשאר אשר ראה את הבית הראשון ומה אתם ראים אתו עתה הֲלוֹא כמהו כאין בעיניכם חגי ב ג.  ואמרתם במה אהבתנו הֲלוּא אח עשו ליעקב נאם יי' ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי מלא' א ב-ג. — ולתרץ הקושיה: ויאמר בלק אל בלעם מה עשית לי לקב איבי לקחתיך והנה ברכת ברך ויען (בלעם) ויאמר הֲלֹא את אשר ישים יי' בפי אתו אשמר לדבר במד' כג יא-יב.  ויאמר בלק אל בלעם גם קב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו ויען בלעם ויאמר אל בלק הֲלֹא דברתי אליך לאמר כל אשר ידבר יי' אתו אעשה שם כה-כו.  ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים וכו' ויאמר בלעם אל בלק הֲלֹא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי דברתי לאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי יי' שם כד י-יג.  ואמר ביום ההוא הֲלֹא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה דבר' לא יז.  בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב מדוע בשש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו חכמות שרותיה תעננה אף היא תשיב אמריה לה הֲלֹא ימצאו יחלקו שלל שפט' ה כח-ל. — ולפני המוטעם: ותאמר האתון אל בלעם הֲלוֹא אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה במד' כב ל.  ויאמר בלק אל בלעם הֲלֹא שלח שלחתי אליך לקרא לך למה לא הלכת אלי שם לז.  הֲלֹא ממצרים העלנו יי' ועתה נטשנו יי' ויתננו בכף מדין שפט' ו יג.  ויאמר יי' אל בני ישראל הֲלֹא ממצרים ומן האמרי מן בני עמון ומן פלשתים וכו' ותצעקו אלי ואושיעה אתכם מידם ואתם עזבתם אותי שם י יא-יג.  ויאמר יפתח לזקני גלעד הֲלֹא אתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם שם יא ז.  הֲלֹא ידעת כי משלים בנו פלשתים ומה זאת עשית לנו שם יה יא.  ויען שאול ויאמר הֲלוֹא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצערה מכל משפחות שבטי בנימין ולמה דברת אלי כדבר הזה ש"א ט כא.  ויאמר שמואל הֲלוֹא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וכו' ולמה לא שמעת בקול יי' שם יה יז-יט.  ויאמר דוד אל אבנר הֲלוֹא איש אתה ומי כמוך בישראל ולמה לא שמרת אל אדניך המלך שם כו יה.  הֲלוֹא ידעתה כי מרה תהיה באחרונה ועד מתי לא תאמר לעם לשוב מאחרי אחיהם ש"ב ב כו.  ויאמר דוד אל אוריה הֲלוֹא מדרך אתה בא מדוע לא ירדת אל ביתך שם יא י.  הֲלֹא אתה אדני המלך נשבעת לאמתך לאמר כי שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על כסאי ומדוע מלך אדניהו מ"א א יג.  הֲלוֹא השבעתיך ביי' ואעד בך לאמר ביום צאתך והלכת אנה ואנה ידע תדע כי מות תמות וכו' ומדוע לא שמרת את שבעת יי' שם ב מב-מג.  הֲלֹא הגד לאדני את אשר עשיתי בהרג איזבל את נביאי יי' וכו' ועתה אתה אמר לך אמר לאדניך הנה אליהו והרגני שם יח יג-יד.  הֲלוֹא אתה מקדם יי אלהי וכו' למה תביט בוגדים חבק' א יב-יג.  יי' עיניך הֲלוֹא לאמונה הכיתה אתם ולא חלו ירמ' ה ג.  הֲלוֹא מחזה שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם ואמרים נאם יי' ואני לא דברתי יחזק' יג ז.  הִלוֹא אב אחד לכלנו הלוא אל אחד בראנו מדוע נבגד איש באחיו מלאכי ב י.  הֲלֹא אדני המלך כלם לאדני לעבדים למה יבקש זאת אדני דהי"א כא ג.  ויאמר דוד אל האלהים הֲלֹא אני אמרתי למנות בעם ואני הוא אשר חטאתי והרע הרעותי ואלה הצאן מה עשו שם יז. — ולפני הודעה והערה: התיצבו וראו את הדבר הגדול הזה אשר יי' עשה לעיניכם הֲלוֹא קציר חטים היום אקרא אל יי' ויתן קלות ומטר ש"א יב יו-יז.  ויעלו זפים אל שאול הגבעתה לאמר הֲלוֹא דוד מסתתר עמנו במצדות וכו' ועתה לכל אות נפשך המלך לרדת רד שם כג יט-כ.  ויאמר המלך אל עבדיו הֲלוֹא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל וכו' ישלם יי' לעשה הרעה כרעתו ש"ב ג לח-לט.  ולעמשא תמרו הֲלוֹא עצמי ובשרי אתה כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים שם יט יד. — ולתת טעם למה שאח"כ: אמר אמרתי כי שנא שנאתה ואתננה למרעך הֲלֹוא אחותה הקטנה טובה ממנה תהי נא לך תחתיה שפט' יה ב.  אנא יי' הֲלוֹא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברח תרשישה יונ' ד ב.  הֲלֹא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט איוב י כ.  הֲלֹא יי' אלהיכם עמכם והניח לכם מסביב וכו' עתה תנו לבבכם ונפשכם לדרש ליי' אלהיכם דהי"א כב יח-יט. — ג) תשובה לסתור האמור קודם, להתנגד, במשמ' לא, אלא: ותאמר (האשה שנחלה בנה) השאלתי בן מאת אדני הֲלּא אמרתי לא תשלה אתי מ"ב ד כח.  ויאמר אליהם רבשקה העל אדניך ואליך שלחני אדני לדבר את הדברים האלה (שאתה מבקש לדבר ארמית) הֲלֹא על האנשים הישבים על החמה לאכל את חריהם ולשתות את שיניהם עמכם שם יח כז.  הכל היום יחרש החרש לזרע יפתח וישדד אדמתו הֲלוֹא אם שוה פניה והפיץ קצח וכמן יזרק ישע' כח כד-כה.  הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכף כאגמן ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום ויום רצון ליי' הֲלוֹא זה צום אבחרהו פתח חרצבות רשע התר אגדות מוטה ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו הֲלוֹא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית שם נח ה-ז.  ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו וכו' הֲלוֹא תדעו הֲלוֹא תשמעו הֲלוֹא הגד מראש לכם הֲלוֹא הבינותם מוסדות הארץ שם מ יח-כא.  הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הֲלוֹא חנוף תחנף הארץ ההיא ירמ' ג א.  האתי הם מכעסים נאם יי' הֲלוֹא אתם למען בשת פניהם שם ז יט.  היש בהבלי הגוים מגשמים ואם השמים יתנו רבבים הֲלֹא אתה הוא יי' אלהינו ונקוה לך שם יד כב.  התמלך כי אתה מתחרה בארז אביך הֲלוֹא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו שם כב יה.  אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם יי' הֲלוֹא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם יי' שם כג-כד.  מיכיה המורשתי היה נבא בימי חזקיהו מלך יהודה ויאמר אל כל עם יהודה לאמר כה אמר יי' צבאות ציון שדה תחרש וכו' ההמת המתהו חזקיה מלך מלך יהודה וכל יהודה הֲלֹא ירא את יי' ויחל את פני יי' שם כו יח-יט.  ויאמר ירמיהו אל כל העם (שאמרו לו שכל זמן שהיו מקטרים לעבודה זרה היו מצליחים) וכו' הֲלוֹא את הקטר אשר קטרתם בערי יהודה ובחוצות ירושלם וכו' אתם זכר יי' ותעלה על לבו ולא יוכל יי' עוד לשאת שם מד כ-כב.  החפץ אחפץ מות רשע נאם אדני יי' הֲלוֹא בשובו מדרכו וחיה יחזק' יח כג.  הדרכי לא יתכנו בית ישראל הֲלֹא דרכיהם לא יתכן שם כט.  החנם ירא איוב אלהים הֲלֹא את שכת בעדו ובעד ביתו איוב א ט-י.  הטוב כי יחקר אתכם אם כהתל באנוש תהתלו בו וכו' הֲלֹא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם שם יג ט-יא.  ויאמר לא טוב הדבר אשר אתם עשים הֲלוֹא ביראת אלהינו תלכו נחמ' ה ט. — ולתת טעם שלילי על הקדם: על מי תתענגו על מי תרחיבו פה תאריכו לשון הֲלוֹא אתם ילדי פשע זרע שקר ישע' נז ד.  מי יובילני עיר מצור מי נחני עד אדום הֲלֹא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו תהל' ס יא-יב.  הנשוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי התעבות  האלה הֲלוֹא תאנף בנו עד כלה עזר' ט יד. — וגם על מה שלא כתוב בפרוש אלא נמשך בכח: רעה אפר לב הותל הטהו (את העושה פסילים) ולא יציל את נפשו ולא יאמר (למה אני עושה כל זה) הֲלוֹא שקר בימיני ישע' מד כ. — ובתו"מ, לתשובה והשגה על הקודם עפי"ר עם ו, וַהֲלֹא: מאימתי כל אדם מותרין בלקט וכו' בזיתים משתרד רביעה שניה א"ר יהודה והלא יש שאינם מוסקין את זיתיהם אלא לאחר רביעה שניה פאה ח א.  אין עושין הילמי בשבת אבל עושה הוא את מי המלח וטובל בהן פיתו ונותן לתוך התבשיל א"ר יוסי והלא הוא הילמי בין מרובה ובין מועט שבת יד ב.  רשב"א אומר ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשני קדוש' ד יד.  הנודר מן הירק מותר בדלועין ור"ע אוסר אמרו לו לר"ע והלא אומר אדם לשלוחו קח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין נדר' ז א.  מי יגלה עפר מעיניך ריב"ז שהיית אומר עתיד דור אחר לטהר ככר שלישי שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא והלא עקיבא תלמידך מביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא סוט' ה ב.  (כתוב) בשנת עשרים ושבע שנה לירבעם מלך ישראל מלך עזריה בן אמציה מלך יהודה אפשר לומר כן והלא שניהם מלכו כאחד אלא שמלך מלכות מנוגעת סדר עו"ר יט.  שאלו תלמידיו את ריב"ז באיזו כלים פרה נעשית אמר להם בבגדי זהב אמרו לו והלא למדתנו רבינו בבגד לבן ספרי במד' קכג.  (כתוב) ואת הנפש אשר עשו בחרן והלא אם מתכנסים כל באי העולם לבראות יתוש אחד ולהכניס בו נשמה אינן יכולים לבראותו שם דבר' לב.  הרי הוא אמר וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם והנה אורחת ישמעאלים וגו' הלא אין דרכם של ערביים להיות נושאין אלא עורות ריח רע ועטרן תוספתא ברכ' ד יד.  ר' מאיר אומר (זמן קריאת שמע בערבית הוא) משעה שהכהנים טובלין לאכול בתרומתן א"ל ר' יהודה והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים גמ' שם ב:.  א"ר אליעזר הואיל וארבעה מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים וכו' כך אי אפשר לעולם בלי מים אמר לו ר' יהושע והלא גשמים בחג אינו אלא סימן קללה תענ' ב:.  היאך אתם מעידין על שטר זה והלא ביום פלוני הייתם במקום פלוני סנה' לב..  וכי סמיכה מכפרת והלא אין כפרה אלא בדם זבח' ו..  וכי מראין לו לאדם מה שהיה והלא אין מראין לו לאדם אלא מה שעתיד להיות   חול' צב..