בלג

1, ממנו הִבְלִיג, וי"א גם מַבְלִיגִית.



1 אמרו החדשים כי הוא השרש בלג بلج בערב' במשמעת זרח  והאיר והיה שמח.  אך אין משמעה זו נאותה לכונת מליצת הכתובים.  ואולי אין זה אלא סרוס שרש גבר, ל  במקום  ר.  ואולי הוא שרש בלע' بلغ בערב' שמשמש גם במשמעת הגיע, וגם במשמעת מאמצי כח, ועי' הערה לקמן.

חיפוש במילון: