בלג
1, ממנו הִבְלִיג, וי"א גם מַבְלִיגִית.
1 אמרו החדשים כי הוא השרש בלג بلج בערב' במשמעת זרח והאיר והיה שמח. אך אין משמעה זו נאותה לכונת מליצת הכתובים. ואולי אין זה אלא סרוס שרש גבר, ל במקום ר. ואולי הוא שרש בלע' بلغ בערב' שמשמש גם במשמעת הגיע, וגם במשמעת מאמצי כח, ועי' הערה לקמן.