1 עי' הערה לשרש בלג ועי' לקמן.

2 ת"י: דְמִגְבַּר חלשין על תקיפין. וכן נראה היה הפרוש מקֻבל אצל חכמי התלמוד שאמרו: חמשה אימות הן אימת חלש על גבור אימת מפגיע על ארי וכו' אמר רב יהודה אמר רב מאי קרא המבליג שוד על עז (שבת עז:) ובמשמעה זו פרשו כל הקדמונים. מנחם: ענין מאמץ המה כמשמעו. ע"כ. וכן ריב"ג: ואבליגה ואתחזק מעט. וכן רש"י וראב"ע ורד"ק. ופרוש זה מתישב היטב לפי הענין. וכבר הזכרתי כי בערב' משמש שרש בלע' במשמ' מאמצי כח, באלע' פי بالغ في. ואפשר עוד לפרש המבליג כמו בערב' אַבְלַע' أَبْلَغ ר"ל הובילו, הביאהו, והוא ממש כפל חצי השני של הפסוק: ושד על מבצר יבוא. והחדשים, שדמו בלג העברי לבלג הערבי, פרשו רובם מליצה זו פרוש זר מאד: הוא מבריק מדבר שממה על עזים.

3 תרגום: ואתגבר. וכן כל הקדמונים. והחדשים פרשו ואעלז, אך אין זה מכֻון היטב להמליצה.

4 תרגום: ואנוח זעיר. ושאר הקדמונ' ואתחזק.

5 נתלבטו הקדמונ' והאחרונ' במלה זו, בדקדוקה ובפרושה, ולא מצאו דבר המניח הדעת.  תרגום: על דהוו מלעיגין לקבל נבייא דמתנבן להון דונא ותינחתא איתי עליהון אמר נבייא לבי דוי. ע"כ. נראה כי פרש מבליגיתי קצת במשמע' מלעיג. ריב"ג ראה במבליגיתי הרכבה מן מבליגי ומן מבליגתי, והכונה גם איש וגם אשה רוצים להבליגו על יגונו. וסבר ריב"ג כי זוהי "דרך קצרה וקלה" ורצה הנביא "להראות בזה צחותו" אך מסופקני אם היתה הרכבה כזאת אפשרית בלשון החיה, ואם השומעים הבינו כי הכונה במלה זו היא מבליגי ומבליגתי. רש"י ורמ"ק ראו במבליגיתי שם ע"מ מרבית, ולזה נוטים קצת החדשים (OLsh, 218 כמו צפיחית). ויש שרצו לרפא הפצע הזה בנתוח ולשבש הכתוב ולהגיה מבליגתי, והוא מה בליגתי, ור"ל מה היא הבליגה שלי (Giesebrecht, ונפל על מציאה זו גם Kö. 2, 204) או אולי יותר מִבְּלִיגָתִי, ר"ל מפני הבליגה שלי. אבל, כל זה דחוק ולא טבעי. ואולי זו אחת הזריות שהצטינה בהן לשונם של בני ענתות, כמו שכבר הזכרתי, ונשמרו לנו בלשונו של ירמיהו, שמפני הרגל או בכונה השתמש לפעמים בדרך שמוש הלשון של בני עירו. ואין ספק בדבר, שמלבד השנוי בהתנועות, למשל אלוּל במקום אלִיל, סוּס במקום סיִס, תרמוּת במקום תרמִית, חרסוּת במקום חרסִית, שרוּקות במקום שרִיקות, שבוּל במקום שבִיל, צעוּרים במקום צעִירים, ואולי אשוּב (ירמ' מט לט) במקום אשִיב, ולהפך שבית (שם) במקום שבות, ועוד, הצטינה לשונם של בני ענתות גם בקצת צורות דקדוקיות, קצתן באמת עתיקות, וקצתן יותר חדשות. ומלבד הצורה העתיקה של נוכחת ביוד בסוף, היו אומרים מקללוני במקום מקללים אותי, דיגום במקום דגום, ואולי גם הררי בשדה, וגם רעתכי, וכיוצא בהם. ואפשר באמת שאמרו מבליגיתי במקום מַבְלִיגָנִי, במשמ' מבליג אני, כמו זכורני, מדומני, ומבליגיתי היא מצֻמצמת מן מבליג אִיתי, והיא המלה  אית במקום אֶת, כמו בכנענית, וכמו שמעיד Plautus שהיו הכנענים אומרים yth, וכמו שמוש אותי במקום אני במלת כמותי במקום כמוני, כן אולי איתי זה כמו"כ במקום אני, ומזה מבליגיתי כמו מבליגני, במקום מבליג אני. עי"ז יתבאר הכתוב בדרך טבעי ומליצה נאה, ופותח לנו נקב כקופה של מחט להציץ דרך בו אל תכונתה של הלשון המצינה של בני ענתות ושל ירמיהו.

6 י"מ מובלגת  במשמ' רחוקה, אך משמ' נכנע ונצוח יותר נאה לפי הענין ור"ל שהצרה שוברת אותו ומחלישה את דעתו.