בֶּנְיוּת

°, ש"נ, – סגולת מי שהוא בֵּן: ואחר זה צוה ללמוד הדברים האלה לבנים והתלמידים הם בכללם שעיקר הבניות הוא בנפש אבל הבנים קודמין שבהן בניות הנפש והגוף (מלמד התלמידים, יעקב אנטולי ואתחנן). בא החכם להזהיר תלמידו שהוא בנו בבניות נפש שלא למאוס מוסר יי' (שם, בהר). חביבין ישראל שנקראו בנים למקום וכו' וראוי שנדע מה ענין המעלה הזאת כי אם שם האב נאמר על הפועל והבורא הנה האומות כולם ישתתפו בהיותם בני אל חי ולמה א"כ ייחד השלם ר' עקיבא מעלת הצלם לכללות מין האנושי וייחס מעלת הבניות לאומת ישראל בלבד (ר"י אברבנל, נחלת אבות ג). הנה אם כן הבניות מורה על התיחדות האומה להנהגתו מבין שאר האומות (שם).

חיפוש במילון: