1, פ"י, בינ' בּוּסִים, עב' בָּסָה, בָּסִית, בָּסִיתָ, בָּסוּ, בְּסִיתֶם, בָּסִינוּ, אֶבְסֶה, תִּבְסֶה, – דרך ורמס בכח בתוך הטיט והרפש, patschen (in Schlam); patauger; to splash (through the mud): והיו כגברים בּוֹסִים2 בטיט חוצות במלחמה ונלחמו כי יי' עמם והבישו רכבי סוסים (זכרי' י ה). – ובמשמעת °תוס ולכלך: לולא פני כבודי אני נושא אז הייתי מעליך ראשך נושא, ואותך בדם כבדך בוסה (ס' שעשועים לר' זבדא, מחב' יין לבנון).
– פֻע', °בֻּסָּה, מְבֻסֶּה, מְבֻסִּים, מבוסים, – מלכלכים: ואם כל בהמות וחיות קרוצים, נתחים ערוכים על העצים, ואף זויות מזבח מְבוּסִים, דם כמים לים מכסים (שיר היחוד א).
1 עי' הערה לשרש בסה, ועי' הערה שלקמן.
2 כל המדקדקים גזרו שזה בינ' מן בוס. אמר ריב"ג בשרש בית וו סמך וז"ל: ודע כי בוסים בטיט חוצות מזה העיקר והוא תואר אם שם הפועלים על משקל בחתיתם מגבורתם בושים, טובים היו חללי חרב, והעיקר בהם שיהיו על משק' קרובים ורחוקים והשיגם הרפיון והנוח כאשר קרה לגוחי מבטן אתה גוזי וזולתם. ע"כ. וכך גם החדשים. ואעפ"י שבעצם הדבר אין זה מן הנמנע, מ"מ יש לפקפק למה באה צורה זו רק במקום הזה בלבד, ועוד קצת קשה בית השמוש בהשם טיט, כי לפי מנהג שמוש הפעל בוס, בוסס, הדין נותן שיבוא אחריו הדבר בפעול, והיה צריך להאמר בוסים טיט חוצות. וכבר היו מי שרצו להגיה כטיט כ במקום ב. ואולם נראה, כי זה פעל מיוחד לפעולת ההליכה בעמל וכח בתוך הטיט, ואפשר שהוא פעל משנה מהפעל בוס, שנתיחד לפעולה זו, והרבה יש בינונים מלאים אפי' במקום שאין להם משמ' שֵם דבר, בפרט בהכתבים של הזמן המאוחר. וקצת כעין סמך לזה יש בההקבלה שבחצי השני של הפסוק והבישו רוכבי סוסים, משמע שהכונה היא להקביל את הלוחמים הרגלים הבוסים בטיט חוצות לעומת רוכבי הסוסים. וכן ראב"ע שם וכן רד"ק.