גְּבוּשׁ
* 1, ש"ז, מ"ר גְּבוּשִׁים, — צרורות של אבנים וכדומה, ימלאו בהם בין הארבים של הכותל, או יתקנו בהם פני הקרקע להקשותו: בית הפרס שגבשו בגבושים2 שאי יכול להסיטן (תוספתא אהיל' יז ט).
1 בערבית המדֻברת ג'בש جَبْش, מה שממלאים בהם הכתלים בבנין.
2 הגיה הגר"א בגבשושים, אבל בלי יסוד.