ב. גִּבֵּחַ
* 1, ת"ז, לנק' גִּבַּחַת, — גבה קומה, ארוך ודק, von hoher Statur; de haute stature; tall: גבח2 לא ישא גבחת שמא יצא מהן תורן (בכור' מה:).
1 לפי דעת לוי שרש מחֻזק מן גבה. וקוהוט גזרהו מן גבח' جَبَخ בערבית שיש לו משמעת התגדל, אך שתי ההשערות אינן מחורות.
2 כך גרסת הערוך. ובנוסחאות שלנו גבוה, קפח.