* , ש"נ, מ"ר גְּדִידוֹת, — א) שה"פ מן גָּדַד, חתך בבשר: ששריטה ביד וגדידה בכלי (מכו' כא.). הגדידה שישנה במקום השער ושלא במקום שער (קדוש' לה:). טעם אכילת שערים שמור ואל תשמע לדברי מניאך, טלטול שער בִּגְדִּידָה וקרחה ומרדית פרך ירא מבוראך (אזהר' ר"י ברצלוני כה:). התלמים אשר יעשה החורש בעת חרישתו בדמיון הגדידה והשריטה בענין פצעים ושברים וכו' ודמה תלמי השדה בגדידות (ריב"ג, סה"ש, פרד) לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוראים עושין לפי שאתם בניו של מקום (רש"י דבר' יד א). גדידה ושריטה אחת היא וכו' כך היו חובלים בעצמם לעבודת כוכבים שנאמר ויתגודדו כמשפטם (רמב"ם ע"ז יב יג). — ב) *לקיטת התמרים: חכמים אומרים עד שיגדוד שלשה גדידות1 ויבצור שלשה בצירות (ב"ב לו:). כי לפני עת הגדידה כתם הפרח וקודם שיהיה הפרח בוסר גמור יכרתו הזלזלים (ריב"ג, סה"ש, קצר).
1 כך גרסת הערוך ובנוסחאותינו שיגדור, גדירות.