1, ש"ז, כנ' גּוֹיִי, גֹּויַּי, מ"ר גּוֹיִם, גּוֹיִים, גּוַֹי, גּוֹיַיִךְ, גַּוַּיִיךְ, — א) צבור אנשים בעלי לשון אחת ותורה אחת וכדומה, Volk; peuple; pople: ומי גּוֹי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקם ככל התורה הזאת (דבר' ד ח). ישא יי' עליך גּוֹי מרחק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר גּוֹי אשר לא תשמע לשנו גּוֹי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחֹן (שם כח מט-נ). חי יי' אלהיך אם יש גּוֹי וממלכה אשר לא שלח אדני שם לבקשך (מ"א יח י). לא ישא גוֹי אל גּוֹי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה (ישע' ב ד). כה אמר יי' נתן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה רגע הים ויהמו גליו יי' צבאות שמו אם ימשו החקים האלה מלפני נאם יי' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גּוֹי לפני כל הימים (ירמ' לא לה-לו).  — ועם ה הידיעה: ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה וגם את הַגּוֹי אשר יעבדו דן אנכי (בראש' יה יג-יד). ושמרתם ועשיתם (את דברי התורה) כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הַגּוֹי הגדול הזה (דבר' ד ו). כי הנני מקים את הכשדים הַגּוֹי המר והנמהר ההולך למרחבי ארץ לרשת משכנות לא לו (חבק' א ו). העל אלה לוא אפקד נאם יי' ואם בְּגוֹי אשר כזה לא תתנקם נפשי (ירמ' ה ט). ועשיתי אתם (את כל שבטי ישראל ויהודה) לְגוֹי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה להם לכלם למלך (יחזק' לז כב). — ובכנ': שארית עמי יבזום ויתר גּוֹי ינחלום (צפנ' ב ט). — ועם פעל בלשון רבים: עד אשר תמו כל הַגּוֹי לעבור (יהוש' ג יז). יען אשר עברו הַגּוֹי הזה את בריתי (שופט' ב כ). — ומ"ר: כי אוריש גּוֹים מפניך והרחבתי את גבלך (שמות לד כד). קרבו גוֹים לשמע ולאמים הקשיבו תשמע הארץ ומלאה תבל וכל צאצאיה (ישע' לד א). מאלה נפרדו איי הַגּוֹיִם בארצתם איש ללשנו (בראש' י ה). ושפט בין הַגּוֹיִם והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות (ישע' ב ד). — וסמי': ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גּוֹיֵי הארץ (בראש' יח יח). — וכנ': לראות בטובת בחיריך לשמח בשמחת גּוֹיֶךָ (תהל' קו ה). יען אמרים לכם אכלת אדם אתי ומשכלת גּוֹיִַךְ2 היית (יחזק' לו יג). — ב) בכלל אנשים: הֲגוֹי3 גם צדיק תהרג (בראש' כ ד). — וחבורה של אנשים: ויתפלל אלישע אל יי' ויאמר הך נא את הַגּוֹי הזה (הגדוד ששלח מלך ארם לתפשו) בסנורים (מ"ב ו יח). — ובמליצה לארבה וכדומה: כי גוֹי (הארבה) עלה על ארצי עצום ואין מספר (יואל א ו). — ג) התייחד בפרט לכל הגוים זולת עם ישראל: ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הַגּוֹיִם אשר סביבתיכם (ויקר' כה מד). ואתכם אזרה בַגּוֹיִם (שם כו לג). ואמרו הַגּוֹיִם אשר שמעו את שמעך לאמר מבלתי יכלת יי' להביא את העם הזה (ישראל) אל הארץ אשר נשבע להם (במדב' יד יה-יו). אל דרך הגּוֹיִם אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו (ירמ' י ב). בא שאון עד קצה הארץ כי ריב ליי' בַּגּוֹיִם (שם כה לא). תתננו כצאן מאכל וּבַגּוֹים זריתנו (תהל' מד יב). ויתערבו בַגּוֹיִם וילמדו מעשיהם (שם קו לה). — ד) *איש אחד לא יהודי4, ein Nicht-Jude; un non-juif; gentile: גוי שמכר קמתו לישראל ליקצר חייב בפאה ישראל שמכר קמתו לגוי לקצור פטור וכו' ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה חלקו של ישראל חייב וחלקו של גוי פטור (תוספתא פאה ב ט). לא יקשור ישראל בהמתו אצל בהמתו של גוי וכו' משכיר ישראל בהמתו לגוי וכו' גוי שאמר לו לישראל תן שמן על גבי מכתי (שם דמאי א יו-יח). חמור גזל הגוי מגזל ישראל (שם ב"ק י יה). ישראל שלוה מעות מן הגוי וכו' וגוי שלוה מעות מישראל וכו' ישראל שאמר לגוי הילך שכרך וצא (שם ב"מ ה יו-יח). המשלח חבית של יין ביד כותי וכו' ושל שמן ושל דבש ביד הגוי וכו' אם ראה אותן  גוי שמנסכן (שם ע"ז ז יד). גוי שנתגייר והיה לו יין נסך (שם טהר' ט ז). גוי אחותו בין מאב בין מאם יוציא (ירוש' יבמ' יא יב.). גוי מוכר ספרים תפילין ומזוזות אסור ליקח ממנו וכו' מעשה בגוי אחד בצידן שהיה מוכר תפילין ומזוזות (שם גיט' ד מו.). אף על פי שמדבר בלשון הקדש גוי לשונו סרוחה (מד"ר במד' כ). שלא יקשה בעיניך אם יעשה הגוי טובת הנאה ללוי תשו' ר"ת ד קפט. — וגם לנוצרי: גוי אחד שאל את רבן גמליאל וכו' פסיק' דר"כ א כט. והנני נשבע ביוצרי, כי גוי אחד נוצרי, לזה העירני ר"א בחור, הקד' מסר' המסר'. — ומ"ר: לפני אידיהן של גוים שלשה ימים ע"ז א א. ואלו אידיהן של גוים קלנדא וסטרנורא שם ג. מקום שנהג למכור בהמה דקה לגוים מוכרין שם ו. שואלין בשלום הגויים באידיהן מפני דרכי שלום תוספתא שם א ג. שלשתנו ר"ל היהודים והגוים והישמעאלים ר"י חריזי, מו"נ א ע. שאנו לוקחין גדיים וטלאים מן הגוים ואנו מעמידין גבינות מן הקיבה התרומה, הלכ' או"ה עב. כן הוא האמת שאנחנו נתנהג עם המשומדים כמו שנתנהג עם הגוים הגמורים חמדה גנוזה, שאל' ע"ד האנוסים לרס"ע אבן דנאן.