ב. גּוֹי
1, ש"ז, — לא מקום ישוב, שדה, מדבר, Wüste; desert, lieu non habité; wilderness: ורבצו בתוכה עדרים כל חיתו-גוֹי2 גם קאת גם קפוד בכפתריה ילינו צפנ' ב יד.
1 מלה מספקה, ואין מקורה ידוע, ועי' הערה שלקמן.
2 המפרשים פרשו במשמע' עם, אך דחק פרוש זה נראה לעין, כי מה טעם חיות העם במקום זה? וגם במשמע' צבור של חיות אין לפרש, כי במשמ' זו, אם אפשר זה, צ"ל כל גויי חיות. והנה מתרגום השבעים יש לשער כי להם היתה נוסחה חיתו שדה או יער. אך לנו, להלשון, העקר הנוסחה שבידינו, ולכן אנו חיבים לקבל השם גוי במשמ' שדה, יער, מדבר.