1, ש"נ, סמי' גְּוִיַּת, כנ' גְּוִיָּתִי, מ"ר גְּוִיּוֹת, גְּוִיֹּת, — א) גוף של אדם מת, או חיה מתה Leichnam; cadavre; cadaver: פרש מעלה ולהב חרב וברק חנית ורב חלל וכבד פגר ואין קצה לַגְּוִיָּה (נחום ג ג).  ויקחו את גְּוִיַּת שאול ואת גְּוִיֹּת בניו מחומת בית שן ויבאו יבשה וישרפו אתם שם (ש"א לא יב).  ויסר (שמשון) לראות את מפלת האריה והנה עדת דבורים בִּגְוִיַּת האריה ודבש וירדהו אל כפיו וכו' ולא הגיד להם כי מִגְּוִיַּת האריה רדה הדבש (שופט' יד ח-ט).  ידין בגוים מלא גְוִיּוֹת מחץ ראש על ארץ רבה (תהל' קי ו).  כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית (מקוא' ז י).  רובע עצמות מרוב הגוייה מרוב הבנין (תוספתא אהיל' ג ד).  ומעשה באחד ששימש מטתו בימי אבלו ושמטו חזירים את גוייתו (מו"ק כד.).  מי לי באדר יקר אחר נסוע גְּוִיַּת הגביר אל שאול עם כל הדריה (ר"י הלוי, זאת התלאה, לח).  מפני שרקב הכסות (שעל המת) או רקב העץ או חלודת המתכת תתערב ברקב גוייתו  (רמב"ם, טומא' מת ג ד).  — ובהשאלה, בזלזול לגוף החי: ויאמרו לו (המצריים ליוסף) לא נכחד מאדני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל אדני לא נשאר לפני אדני בלתי אם גְּוִיָּתֵנוּ ואדמתנו (בראש' מז יח). — ב) בזמן מאוחר גוף בכלל, Körper; corps; body : וארא והנה איש אחד לבוש בדים ומתניו חגרים בכתם אופז וּגְוִיָּתוֹ כתרשיש (דני' י ה-ו).  ולאיש שתים (כנפים) מכסות להנה את גְּוִיֹּתֵיהֶם (יחזק' א כג).  ותתן לנשים כסליך ותמשילם בגויתך (ב"ס גני' מז יט).  ויש חכם לנפשו נחכם פרי דעתו על גויתו (שם לז כב).  שתתן לכל בריה ובריה צרכיה ולכל גויה וגויה די מחסורה (ירוש' ברכ' ד ח:).  ואמרו כי רפאים שם יקומון ויצאו שכבים תחת בריחים, וכי שם תעלזנה הגויות ותשבנה נפשות למנוחים (ר"י הלוי, דבריך במור).  הטהרו והתקדשו משקוצי גויות והתקרבו והתנגשו בנפשות החיות (הוא, ימינך).  האליך הנפשות מברכות, גם הגויות בורכות, כלם לידך חוכות (הוא, הוכן בחסד).  לך עצמי לך דמי ועורי עם גויתי (ראב"ע, לך אלי).  עלות הגויה בלא עתה ורדת הרוח כרוח הבהמה ואחריתה מות (ידע' הפניני, בחי"ע יב ג).  וערבות השיר רוח נכנס ברעיונים יושב בכל חדרי הגויה (ידע' הבדרשי ח). — ג) ביחוד *אבר ההולדה2 בזכר ובנקבה, membre genital : רואין שתי ידיו (של העֻבר) כמין שתי טיפין של זבוב טיבורו כמין טיפה של זבוב גוייתו כטיפה של זבוב ואם היתה נקיבה גוייתה מתוח כשערה (ירוש' נדה ג נ ד).  סירוס דגיד היינו גוייה (קדוש' כה.). — ומ"ר: נתערבו בה (באמו של גָלית) מאה גוייות (מדר' שמואל כ). — *ראש הגויה, ראש האמה: עשרים וארבעה ראשי איברין באדם וכו' וראשי החוטם וראשי הגויה וראשי הדדים שבאשה (נגע' ו ז).