*, קל אינו נהוג.

— הִפע', * הֵגִיס, עת' אָגִיס, — נער, בחש בכף וכיוצא בזה בתוך הקדרה לנער ולערבב מה שיש בו יפה יפה, umrühren; remuer; to stir : האשה שהיו ידיה טהורות ומגיסה1 בקדרה (מכשי' ה יא).  השחליים והגריסין בזמן שמגיס בהן את הקדרה (תוספתא טהר' ב ב).  א' מביא את האור ואחד מביא את העצים ואחד שופת את הקדרה ואחד מביא את המים ואחד נותן בתוכו תבלין ואחד מגיס (ביצה לד.).  שופתת אשה קדירה ע"ג כירה ובאת נכרית ומגיסה עד שתבא מבית המרחץ או מבית הכנסת (ע"ז לח.).  רביעית דם שהגיס בה (מעי' יז.).  והמגיס בפני אפרוחים (שבת סז:).  האשה שהיו ידיה טהורות והגיסה בקדרה (רמב"ם טומא' אוכל' ז ב).